פרקים י"ג-י"ד עוסקים בנגעי הצרעת. הצרעת הוא שם כולל לנגעים רבים שמפורטים בפרק. העקרון המנחה לכל דיני הנגעים הוא שהכהן צריך לבדוק ולוודא שאכן מדובר בנגע "צרעתי". דיני הטהרה מן הנגעים יובאו להלן בפרק י"ד.

שאת ובהרת (א-ג)

הכתוב פותח במקרה של אדם שיש לו שאת, ספחת או בהרת ויש חשש שאלו יהפכו להיות צרעת. הכהן מסתכל על הנגע ובודק אם מדובר בצרעת על ידי שני פרמטרים: השער שבנגע הפך להיות לבן והנגע טבוע עמוק בעור. אם שני אלו קיימים – מדובר בצרעת, והאיש טמא.

פרקנו עוסק בטומאת יולדת ובקרבן שעליה להביא לטהרתה.

דרך טומאה (א-ג)

בעקבות הלידה, האשה טמאה למשך שבעה ימים בלידת זכר. בלידת נקבה היא טמאה למשך שבועיים. אם מדובר בזכר, יש למול אותו ביום השמיני, כפי שהצטווה אברהם (בראשית י"ז).

ימי "דמי טהרה" (ד-ה)

פרק י"א פותח את חטיבת הטומאה והטהרה שבספר ויקרא. פרקנו עוסק בדיני מאכלות אסורות.

סימני טהרה וטומאה בחיות (א-ח)

סימני הזהוי של חיה טהורה הם שלושה: מפריסה פרסה, שוסעת שסע ומעלה גרה. אם יש לחיה רק שני מאפיינים או רק מאפיין אחד – היא איננה כשרה לאכילה. לכן הגמל, השפן, הארנבת והחזיר – לא כשרים למאכל.

סימני טהרה וטומאה בחיות המים (ט-יב)

מעשה נדב ואביהוא ומותם (א-ה)

כחלק מחגיגות היום השמיני, נדב ואביהוא, שני בניו של אהרן, לוקחים מחתות ושמים בהן אש וקטורת ומקריבים לפני ה'. מסתבר שנדב ואביהוא הקריבו "אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם" (א) ובמקום שהאש שיורדת מהשמיים תאכל את הקרבן, היא אוכלת אותם "וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'" (ב). אהרן מגיב בצורה יוצאת דופן: "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (ג) ומשה מבקש להוציא את המתים מהקודש אל מחוץ למחנה.

איסורים לכהנים: לשעה ולדורות (ו-יא)

בפרק הקודם קראנו על שבעת ימי המילואים ומה משה והכהנים צריכים לעשות בהם. פרקנו עוסק ביום השמיני.

הכנה להקרבת קרבנות היום השמיני (א-ז)

מהו המעשה ה'בלתי סוציאלי' כלשונו של הרש"ר הירש, שישלול מבני האדם את זכותם להיות חלק מן הקהילה? 

האם הגאולה תלויה בתשובה שלנו? הרב יהודה אלקלעי טען שהיא אכן תלויה בתשובה, אלא שתשובה זו היא השיבה לארץ.

תחשבו איך היה נראה העולם אם הייתה נקודת אפס שאפשר להתחיל בה הכול מחדש.

בפגיעה מכוונת באדם, כמו זו המוזכרת בפרקנו, התורה דורשת לשלם עין תחת עין ממש. חכמים החילו את עונש הממון גם כאן.