שאר ישוב, בנו של ישעיהו המתלווה אליו לאחז, מרמז על האפשרויות העומדות בפניו - להכין את הקרקע לתשובת שארית ישראל לה', או לשאת בתוצאה של גלות שתשוב לארץ רק מאוחר יותר.

בסדר קריאות ה'הוי' מבטא הנביא תהליך של הידרדרות מבזבזנות וכניעה לתאוות, עד להשחתה מוסרית כללית של החברה.

פרקנו מתאר את הגאולה באופן שמזכיר את ימי הנדודים במדבר בהם זכה עם ישראל להשגחה אלוקית קרובה. כך מתעצם הפער בין מצבו הירוד של העם לבין האידיאל הרוחני אליו יש ביכולתו להגיע.

יאשיהו ערך מהפיכה דתית גדולה ורחבה. ביטוי למהפיכה זו ניתן לראות בממצא ארכיאולוגי מאותה תקופה - ברכת כהנים שנמצאה בקברי כתף הינום, המעידה על חזרה לעבודת ה'. על הממצא המיוחד ועל סגירת המעגל המיוחדת שבגילוי, צפו בסרטון שלפניכם.

מלך בבל ממליך על ירושלים את מתניה, ומשנה את שמו ל"צדקיהו". מה פשרו של שם זה שניתן בידי מלך נכרי?

הפסוק הראשון שבפרק הוא המשך ישיר לתוכחה על הנשים מהפרק הקודם.

הגאולה והשראת השכינה (ב-ו)

לאחר שישעיהו פירט את כל הדברים שה' יסיר ויפרע "ביום ההוא", כעת הוא עובר לדברים שיהפכו את היום הזה ליום גאולה "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל" (ב). ה' יפרוש מעין חופה/ סוכה על כל מקום בירושלים. כיסוי זה מהווה מגן "לְצֵל־יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר" (ו). השכינה תשרה בכל מקום בירושלים וכך תגן על ישראל.

תוכחה למנהיגי העם (א-טו)

בפתיחת הנבואה, הנביא מכריז שה' יסיר מירושלים את המנהיגים, שהם כמו לחם ומים עבור העם. במקום הגיבורים, אנשי המלחמה, השופטים, הנביאים והקוסמים ישלטו בעם נערים. הנערים כמובן לא יודעים לשפוט ולהנהיג, אך אף אחד אחר לא יסכים להנהיג את העם מכיוון ש"כָשְׁלָה יְרוּשָׁלִַם" (ח). הסיבה להסרת המנהיגים היא חטאתם הכבדה, וכך הנביא מלמד את המסר המרכזי של הנבואה: הצדיק יזכה לפירות והרשע לעונש.

הנבואה נגד בנות ציון (טז-כו)

חזון אחרית הימים (א-ד)

בראש נבואה זו ישנה כותרת "הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן־אָמוֹץ עַל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם". הנביא חוזה את אחרית הימים: בית ה', המקדש, יהיה מקום מרכזי שאליו ינהרו כל הגויים כדי ללמוד מדרכי ה'. המשפט יהווה מוקד מרכזי במקדש ולכן באותם ימים לא יהיו מלחמות בין העמים "לֹא־יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה", שהרי ה' ישפוט בין העמים "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים" (ד).

גאוות האדם וגדלות ה' (ה-כב)

ספר ישעיהו פותח את ספרי "נביאים אחרונים": ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל ותרי עשר. בתקצירים לא נוכל להציג את המחלוקות בנוגע לחלוקת הפסוקים, ונציג בדרך כלל עמדה אחת מרכזית. לא נתמקד בשאלה האם הפסקאות הן חלק מנבואה אחת או נבואות שונות שקשורות זו לזו. כמו כן, כשאין בכך צורך מהותי, לא נדון בשאלת זמנה של הנבואה הנידונה. דיונים רחבים יותר העוסקים בגבולות הנבואות וזמנן ניתן למצוא בקצרים האחרים או במאמרים ובשיעורים על אותו הפרק.

פתיחה (א)

"והָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיה ב', ג) 

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף פח עמוד א

ואמר רבי אלעזר:

מאי דכתיב [=מהו שכתוב]: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וגו'" -