מינויו של ישעיהו לנביא בא על רקע 'מותו' - צרעתו - של עוזיהו המלך. תהליך המינוי מזכיר מאוד את התהליך בו סיים עוזיהו את תפקידו ויש בכך לרמז על מטרתו של ישעיהו.

תיאורי הצמחונות והשלום של חיות הבר לא באו כמשל לשלום עולמי, אלא כהמחשה לכך שגם גאולה שנראית על טבעית ולא מציאותית יכולה ועתידה להתרחש.

"כִּי אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן" (ישעיהו ט', ג)

כי במפלת סנחריב נושעו מכל צד, כי בפעם אחת [=בבת אחת]:
נשבר 'על סבלו' - שהוא המס והעבודה שעבד בם,
וגם 'מטה שכמו' - הוא מלך אשור שנהרג על ידי בניו,
וגם נשבר 'שבט הנגש בו' -שהוא מחנהו שנהרגו על ידי המלאך.

וכולם החתת ושברת כביום מדין -
שהצירו לישראל ונהרגו גם כן על ידי נס כולם בלילה אחד (שופטים ז'),
ולדברי חז"ל היה מפלת מדין ואשור שניהם בליל פסח ובזכות העומר.

חלקו הראשון של הפרק מתאר את השמחה שתהיה בעקבות ניפוץ אלוהי אשור, בדומה לניפוץ העבודה הזרה בימי גדעון. החושך יהפך לאור - שיקום בית דוד בימי חזקיהו. בחלקו השני של הפרק ישעיהו מנבא אל ממלכת שומרון שהולכת ומדרדרת לקראת חורבנה - שומרון לא מפסיקה לחטוא כאשר ה' מענישם מכה אחר מכה: אויבים, התפוררות ההנהגה, מלחמות אחים והשואה שתגיע בעקבות רמיסת הדלים (תחילת פרק י').

"וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ" (ישעיהו ח', ב)

תלמוד בבלי מסכת מכות דף כד

אנשי ירושלים ואחז היו כמו אילנות סרק ללא רוח וללא תורה, ולעומתם ישעיהו מלא רוח. הפער הגדול בין הפחדנות של אחז לאמונה של ישעיהו אינו ניתן לגישור - אחז אינו מוכן לקבל את האות ואת דברי ישעיהו.

נבואת ההקדשה של ישעיהו היא הרחבת הנבואה של מיכיהו בן ימלה - מתוארת בה בפירוט ישיבת ה' על כסאו וקבלת מלכותו על ידי המלאכים, שאליהם ישעיהו מצטרף כשליחו של ה'.