פרקנו נראה כמו חזרה על ההיסטוריה העתיקה - מכות מצרים ובסוף יציאה מעבדות לחירות. אבל הפעם העבדים שיהפכו לעם ה' הם דווקא מִצְרַיִם.

"לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שילה [שִׁילוֹ] וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (בראשית מ"ט, י)

"בָּעֵת הַהִיא יוּבַל שַׁי לַה' צְבָאוֹת עַם מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט וּמֵעַם נוֹרָא מִן הוּא וָהָלְאָה גּוֹי קַו קָו וּמְבוּסָה אֲשֶׁר בָּזְאוּ נְהָרִים אַרְצוֹ אֶל מְקוֹם שֵׁם ה' צְבָאוֹת הַר צִיּוֹן" (ישעיהו י"ח, ז)

לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) בראשית פרשת ויחי פרק מט סימן י

Parashat Lekh Lekha sees Avraham and his nephew Lot go their separate ways, but the background for this separation is somewhat unclear. On the one hand, the verse states: “The land could not support them staying together; for their possessions were so great,” implying that the problem was that their great wealth created a shortage of resources, so there was not enough for both groups. On the other hand, the verse continues: “and they could not remain together,” which seems to indicate that there were more basic issues involved.

הנביא קורא לכל באי עולם ואומר: כאשר מתנוסס נס על ההר – תראו אותו, כאשר תוקעים בשופר – תשמעו אותו (ג). שהרי לא תמיד אנחנו באמת רואים ושומעים את מה שקורה סביבנו. כדי לראות את חסדי ה' צריך להקשיב ולהתבונן.

הפרק שלנו הוא חידה - מי היא אותה ארץ צלצל כנפיים? והאם מדובר בו על תבוסת אשור או שזוהי נבואה לעתיד לבוא? בין כך ובין כך, המסר העיקרי של פרקנו הוא שמאחורי כל ההתרחשויות המתוארות בנבואות על העמים עומדת התוכנית האלוקית שתכליתה: הכרתם של אומות העולם במלכותו של ה' על עם ישראל בארץ ישראל ועל העולם כולו.

לאחר חורבן ארם וישראל יבואו עמים רבים לבזוז את שדות ישראל וייעלמו. האיזור שהיה פורח יהפך לשממת יער וקוצים. המעטים שישארו ללא כל יביטו סוף סוף כלפי מעלה, יפסיקו לבטוח באדם וישענו רק על ה'.

הברית של פקח מלך ישראל עם רצין מלך ארם תביא למפלתם בידי מלך אשור שיחריב את הכל, כמו שכורתים יער. אולם, החורבן יביא לישועה גדולה - כולם יכירו בה' ובסופו של דבר גם אשור תחרב.

לעמים יש כוח רב בלילה, הם מרעישים ומפחידים את ישראל אך הם ייעלמו עד הבוקר. הלאומיות של העמים תתבטל ותהפך לרעיון האוניברסליות, בניגוד ללאומיות של ישראל שתישאר כי היא מבשרת אור לגויים.

המדרש בויקרא רבא, כמו פרקנו, מאתגר אותנו עם משמעויות - לא כל מה שנראה טוב הוא אכן כזה. דווקא המציאות שנראית כפורחת יכולה להסוות מאחוריה את העונש והמצב הקשה.

פרק י"ב הוא המשך ישיר של הנבואה מהפרק הקודם.

במחצית הפרק הקודם הנביא תיאר קיבוץ גלויות מארצות שונות, שתהיה משמעותית וגדולה כמו יציאת מצרים. בפרקנו הנביא מביא מזמור הודיה לה' בו הוא מתאר את גדולתו של ה' ומודה על הישועה הגדולה שעשה עם ישראל. בשירה מופיעים פסוקים המוכרים לנו, כמו למשל: "הִנֵּה אֵ-ל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי-עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ ה' וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה", פסוק שנאמר בהבדלה במוצאי שבת. "הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו" (ד), פסוק מקביל מדברי הימים שנאמר בכל תפילת שחרית.