נבואת ירמיהו על חורבן המקדש (א-ו)

ה' מצווה את ירמיהו לעמוד בחצר בית ה' ולדבר בפני כל העם. הנביא קורא לעם לשוב בתשובה ולתקן את מעשיהם, כי אחרת " וְנָתַתִּי אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה כְּשִׁלֹה וְאֶת־הָעִיר הַזֹּאת אֶתֵּן לִקְלָלָה לְכֹל גּוֹיֵ הָאָרֶץ" (ו). נבואה זו נאמרת "בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה" (א)

משפט ירמיהו: תגובת השומעים, תגובת ירמיהו ופסק הדין (ז-טז)

האם לא ראוי היה שהנביא יצטרף אל עמו, שיהיה שותף לגורל הקשה של העם היוצא לארץ ניכר? מדוע נשאר ירמיהו בארץ? המדרש מציג בפנינו תשובה מעניינת. 

חיבור בשם 'דברי ירמיהו' שהתגלה במערות קומראן שופך אור נוסף על תיאור היציאה לגלות שמובא בפרקנו.

בתחילת הפרק מתואר כיצד צדקיהו המנסה לברוח נלכד, בניו מומתים לעיניו ואותו מעוורים ומגלים לבבל. סופו מה שגזר על עצמו - לא רצה למלוך ולא ידע להנהיג ולעמוד מול שריו, ואשר יגור מפני העם בא לו מידי הבבלים. בהמשך אנו רואים כי גדליה ממונה למושל ביהודה. נראה כי לא במקרה נבחר דווקא הוא והסיבה קשורה לנטייה הפרו-בבלית של משפחתו.

בשנת 588 לפני הספירה מגיע נבוכדנאצר מלך בבל לירושלים ועושה עליה מצור. לאחר כשנה וחצי מבקיעים הבבלים את החומות ונכנסים לתוך ירושלים. הם טובחים באנשי העיר, מגלים את הנותרים ושורפים את בית המקדש. בקריית השלטון בעיר דוד נמצאה שכבה גדולה של אפר, וכן ממצאים שונים המעידים על החורבן הגדול של ירושלים.

לצדקיהו הובטח כי "בשלום תמות" (ל"ד, ה) כיצד זה מסתדר עם התיאור הקשה המופיע בפסוקים שבפרקנו? על כך עונה המדרש.

לדלים שנותרו בארץ יהודה לאחר הגליית יתר העם לבבל, נותן נבוזראדן רב טבחים כרמים ויוגבים. על שום מה ולמה?

השרים מבקשים להרוג את ירמיהו ויתכן כי הסיבה לכך היא לא תוכן דבריו, שידוע היה להם שהוא מאת ה', אלא הסגנון בו נאמרו הדברים, העובדה שירמיהו פותח ברעה. בעקבות דו שיח המתואר במדרש בין הקב"ה לירמיהו, נרמז ירמיהו לבעיה שבסגנון דבריו. ירמיהו לומד את הלקח, ובהמשך אל מול צדקיהו משנה את סגנון נבואתו.