הפורענות מגיעה בעקבות עבודה בבמות (א-ד)

קטע קצר זה מלמד שהפורענות מגיעה בעקבות העבודה בבמות "כִּזְכֹּר בְּנֵיהֶם מִזְבְּחוֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם עַל־עֵץ רַעֲנָן עַל גְּבָעוֹת הַגְּבֹהוֹת" (ב). הפורענות מתוארת בצורה קשה וחד משמעית: "וְשָׁמַטְתָּה וּבְךָ מִנַּחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ וְהַעֲבַדְתִּיךָ אֶת־אֹיְבֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא־יָדָעְתָּ" (ד).

מזמורים ואמירות חכמה (ה-יג)

הילדים והוריהם ימותו בירושלים (א־יג)

בפתח נבואה זו קורא ה' לנביא ומצווה אותו "לֹא־תִקַּח לְךָ אִשָּׁה וְלֹא־יִהְיוּ לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה" (ב) והסיבה היא שהילדים והוריהם עומדים למות כחלק מחורבן ירושלים. על הנביא נאסר גם ללכת לנחם את האבלים על מות קרוביהם "כִּי־אָסַפְתִּי אֶת־שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה נְאֻם־ה' אֶת־הַחֶסֶד וְאֶת־הָרַחֲמִים" (ה). על אף שה' אומר "לֹא־אֶתֵּן לָכֶם חֲנִינָה" (יג),

נחמה - הגאולה מבבל תהיה יותר גדולה מגאולת מצרים (יד-טו)

מסיפור בית הרכבים אנו למדים שלושה מסרים חשובים - צריך ליידע אדם לפני שמעמידים אותו בניסיון, ביטול של מצווה אחת לא צריך לגרור ביטול של מצוות נוספות ונאמנות למסורת היא בין דורית ואמורה להקיף את כולם.

בני הרכבים, כך נראה לשער, היו מעין כת נזירית של מחפשי א-לוהות, שריד של אותה אמונה שחיפשה את א-לוהים במדבר הלא מיושב.

צדקיהו שומע שהוא לא הולך להיות בין המומתים אלא יוגלה לבבל – האם זכה בכך לסוף טוב? ומה בנוגע לעם - האם כל תושבי ירושלים יומתו בגלל מעשי אבותם? האם לא ניתנה הזדמנות לאדם צדיק שחוזר בתשובה להינצל מהפורענות? רגע לפני החורבן ניתנה לכל אחד מבני העם ההזדמנות לקיים מצווה ממצוות התורה - מצוות שחרור עבדים, אך מעשי העם הוכיחו שאין צדיקים בעיר. העם בחר במפורש שלא לשמור את חוקות התורה.

חידוש הברית עם ה' במקום שנקרא שמו עליו, על ידי שחרור עבדים - מהווה הכרזה ברורה שמלבד שמותיו של ה' הרבים, הרי ששמו של ה' כאן הוא "חירות האדם". חוסר היכולת להרפות מהשעבוד של הזולת, הופך אם כן לחילול ה'.

בפרק שלפנינו אנחנו עולים קומה נוספת בנחמה הגדולה שמנחם הקב"ה את ירמיהו ואת עמו. הקב"ה מתאר את החורבן הנורא והשממה וכיצד יבוא רגע שבו יתרפא הכל, רגע של שמחת חתונות, עם שב לארצו ונחמה הולכת וגדלה. ואכן מאז שבנו הביתה ואנחנו שומעים את קולות שמחת החתונה במו אוזנינו. ואף על פי כן יש כאלו שקול אחר מתגבר באזניהם על קולות השמחה, "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" (בראשית ד', י). ואנו, שני דורות אחרי, יודעים שאנו חלק מסיפור הנחמה ומתפללים שהנחמה תהפוך לבניין שלם.