צדקיהו שומע שהוא לא הולך להיות בין המומתים אלא יוגלה לבבל – האם זכה בכך לסוף טוב? ומה בנוגע לעם - האם כל תושבי ירושלים יומתו בגלל מעשי אבותם? האם לא ניתנה הזדמנות לאדם צדיק שחוזר בתשובה להינצל מהפורענות? רגע לפני החורבן ניתנה לכל אחד מבני העם ההזדמנות לקיים מצווה ממצוות התורה - מצוות שחרור עבדים, אך מעשי העם הוכיחו שאין צדיקים בעיר. העם בחר במפורש שלא לשמור את חוקות התורה.

חידוש הברית עם ה' במקום שנקרא שמו עליו, על ידי שחרור עבדים - מהווה הכרזה ברורה שמלבד שמותיו של ה' הרבים, הרי ששמו של ה' כאן הוא "חירות האדם". חוסר היכולת להרפות מהשעבוד של הזולת, הופך אם כן לחילול ה'.

בפרק שלפנינו אנחנו עולים קומה נוספת בנחמה הגדולה שמנחם הקב"ה את ירמיהו ואת עמו. הקב"ה מתאר את החורבן הנורא והשממה וכיצד יבוא רגע שבו יתרפא הכל, רגע של שמחת חתונות, עם שב לארצו ונחמה הולכת וגדלה. ואכן מאז שבנו הביתה ואנחנו שומעים את קולות שמחת החתונה במו אוזנינו. ואף על פי כן יש כאלו שקול אחר מתגבר באזניהם על קולות השמחה, "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" (בראשית ד', י). ואנו, שני דורות אחרי, יודעים שאנו חלק מסיפור הנחמה ומתפללים שהנחמה תהפוך לבניין שלם.

על נבואתו של ירמיהו "עוד ישמע במקום הזה... קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות... מביאים תודה בית ה'" (י-יא) אומרים חכמים שכל הנהנה מסעודת חתן ומשמחו נחשב הוא כאילו הקריב קורבן תודה - מה פשר הדימוי למקריב תודה? ועוד אומרים חכמים כי מי שמשמח חתן וכלה נחשב כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים - מדוע לא נמשל הדבר לאדם הבונה בית חדש?

גמישותו של החומר מלמדת בעיקר על יכולתם של ישראל לשוב בתשובה אפילו עכשיו, ולהפוך לכלי אחר לגמרי.

כיצד נכתבת השורה האחרונה של שירת הים בספרי התורה? לכך קיימות שתי מסורות שונות.

בפרק שלפנינו אנו שומעים מסר ייחודי, מסר שקשור לכך שהנביא יושב בתוך עמו, רואה את הלהבות מרצדות ומאיימות לשרוף את הכל. בתוך הרגעים הקשים הללו צצות ועולות נבואות הנחמה הייחודיות לירמיהו המופיעות בפרקנו – נבואות של רחמים, סליחה, אהבה וחסד.