פרק מ"ג מתאר את נבואת הגלות האחרונה - גלות מצרים. רצח גדליה והירידה למצרים מסמלים את אובדן היישוב היהודי בארץ ישראל ועל כך אנו מתאבלים בצום גדליה. 

אברהם, יונה, יחזקאל, כולם מצטרפים במדרש לחבורה אחת שהמשותף לה - א-לוהים השהה את הדיבור אליהם. מה פשר הדבר?

נבואות תוכחה, קשות ככל שיהיו, יש בהן גם אופטימיות ותקווה - אולי עוד יחזור העם בתשובה. אך אצל יחזקאל המצב שונה - יחזקאל מנבא נבואת חורבן טוטאלי, ללא כל אפשרות הצלה ובלא תקווה ליושבי ירושלים. במצב כזה לא נשאר אלא לשתוק.

יחזקאל אוכל את המגילה המלאה בדברי חורבן, אך למרבה הפלא מוצא את הדברים מתוקים כדבש. סתירה זו כואבת ומהדהדת. הכיצד? איך הפכה הקינה הקשה למתוקה בפי הנביא?

צורת כתיבת האותיות ו' ו-ק' בספר התורה, בהקשר של חטא העגל, מבטאת את הצער על גודל החטא ואת העונש שיבוא בעקבותיו.

הכינוי 'בן אדם' חוזר במהלך ספר יחזקאל 93 פעמים. 4 מן הפעמים בפרקנו. ננסה להבין מה פשר הכינוי הייחודי בו מכנה הקב"ה את יחזקאל. מתוך כך גם נראה כיצד מסבירים חכמים את פשר ההבדל בין ישעיהו ליחזקאל שראו שניהם את אותו המראה המתואר בפרק א' אך נבדלו מאוד בפירוט הדברים.

מה פשר הכינוי 'בן אדם' שחוזר ונשנה במהלך ספר יחזקאל? וכיצד ניתן להבין את העובדה שהמגילה אותה חשש יחזקאל בתחילה לאכול בשל תכניה הקשים התגלתה בסופו של דבר "כדבש למתוק" (ג', ג)?

The story of the Golden Calf that appears in Parashat Ki Tissa closes with punishment and some level of forgiveness, but God includes a warning: “But on the day I make an accounting, I will bring them to account for their sins.” Rabbi Hanina in the Midrash Tanhuma explains: “Whoever says the Lord is lax in dispensing justice, may his bowels become loose. He is simply long-suffering.” According to this approach we are talking about a value and a principle: God does not “forgive and forget”; justice must be done. Appropriate punishment will be meted out at the right time.

המרחב האלוקי הוא המקום שבו נשמעים כל הקולות כולם, המקום שבו מתרוצצים להם הניגודים, רצוא ושוב, אש וקרח מותכים זה בזה, אינם מתבטלים ואינם מאבדים את מהותם.