לאורך כל ספר יחזקאל מתוארים מסעות השכינה. מה תיאור זה בא ללמד אותנו ואיזה שאלות הוא מעורר בנו?

כמו במקומות רבים אחרים במקרא, התגלות א-לוהית משקפת לאדם את עצמו, את נפשו, את מעמקיה, את סירוביה. אין האיש לבוש הבדים אלא יחזקאל עצמו.

יחזקאל משנה ממעשה המרכבה בפרק א': במקום פני שור יש פנים של ילד קטן. באופן זה יחזקאל מעורר זכות על עם ישראל.

דמות וממנה "תבנית יד" נשלחת ואוחזת בציצית ראשו של יחזקאל. הקורא שזוכר את האיסורים בדבר צלם ודמות, עשוי להירתע. היאך יופיע האל עלי אדמות, ולו תבנית יד? 

בפרקנו יחזקאל צופה בחורבן הקרב ובא וזועק לה' על הכלייה שעתידה לבוא על העיר. מתברר שלמרות שבתחילת הפרק היה נראה שהצדיקים יינצלו, בסופו של דבר מידת הדין גברה על מידת הרחמים ולכן כל תושבי העיר, ובתוכם הצדיקים, ימותו.

ה' מורה לסמן תו על מצחות הצדיקים הגמורים שנמצאים בעיר כדי שלא יהרגו אותם. אולם, חז"ל מבינים שהצדיקים הללו בסופו של דבר נהרגו בגלל שלא הוכיחו את העם על מעשיהם.

בחודש אב של השנה הששית, במלאות שנתיים לנבואת השקר האלימה, וכשנבואת הגאולה של חנניה נתבדתה, מכריז יחזקאל בדבר ה' את ההיפך הגמור מן הגאולה ש'חזה' חנניה: בא הקץ! 

ישראל ירדו כל כך עד שעל פי המדרש אפילו מעשה הרשע שלהם אינו רוצה להיות חלק מהם ורוצה להיפרד מהם.

הנביא מצטווה לשאת קינה על גורלם של ישראל. הוא מצטווה להכות בכפו, לרקוע ברגלו ולומר 'אח' כנגד 3 הרעות שיבואו על ישראל - חרב, דבר ורעב.

Pages

x