בשאלה 'מהי משמעות החיים?' נחלקו הדעות עוד משחר ההיסטוריה. במזמור שלפנינו ניתנת תשובה ייחודית ומפתיעה - חיים שאין בהם פניה אל האלוקים והכרת הטוב - אינם חיים.

"ולציון יאמר איש" (ה) – כל הנולד בארץ יהיה ניכר בגבורתו. אך איך אדם ששב מהגלות הופך להיות בן לארץ הזאת? תהליך ההשתרשות הנפשית בארץ לוקח שנים, אך אותם שעלו וחוו את הקושי וחשו את העדר השורשים הם שיצרו את השורשים עבור הדורות הבאים.

יהודים בכל חלקי תבל שרו שירי געגוע לציון. אחד משירי ציון הראשונים שנכתבו אי פעם הוא מזמור פ"ז בספר תהילים.

מזמור זה יסודו במזמור בקשה לאומי. המזמור נפתח בכותרת: "שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף" (א). 

תיאור מעשי האויבים (ב-ט)

מזמור זה יסודו במזמור חוכמה. המזמור נפתח בכותרת: "מִזְמוֹר לְאָסָף" (א) 

פתיחה (א)

בפתיחת המזמור מתואר ש"אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט". כלומר ה' ניצב בעדה של "אלוהים" אחרים. ניתן להבין שהכוונה כאן לעדת שופטים או לעדת אלוהים אחרים, אלילים.

תוכחה ל"שופטים" (ב-ז)

מזמור זה יסודו בהמנון או מזמור תוכחה. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לְאָסָף" (א). 

קריאה להריע לה' (ב-ה)

בפסקה זו מתוארת קריאה לקהל להריע ולזמר לה': "הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל" (ב-ג) ואף לתקוע בשופר "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ" (ד), ובמזמור יש נימוק מדוע יש לעשות זאת: "כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" (ה).

מזמור זה יסודו במזמור בקשה לאומי. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ אֶל שֹׁשַׁנִּים עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר" (א). 

קריאה לה' להופיע (ב-ד)

המזמור נפתח בקריאה לה' לשוב ולהופיע: "רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה" (ב), והרקע לבקשה היא ישועה מצרה של שבטי הצפון: "לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ" (ג). הבית מסתיים בפזמון החוזר: "אֱלֹהִים הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה" (ד).

מזמור זה יסודו במזמור בקשה לאומי. המזמור נפתח בכותרת "מִזְמוֹר לְאָסָף" (א). 

החורבן (א-ד)

הדוברים מתארים את חורבן ירושלים: "אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קׇדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם לְעִיִּים" (א). הדוברים מתארים שהאויבים הכו את יושבי העיר ו"שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם וְאֵין קוֹבֵר" (ג) ומוסיפים שחרפתם מוצגת לראווה לעיני העמים שמסביב: "הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ" (ד).

Historia

Así como Irmiahu (1:1) y Iejezkel (1:3), Zejariá no solo fue un profeta, sino también miembro de una familia sacerdotal.

Él nació en Babilonia y estuvo entre aquellos que regresaron a Yehudá en el 538-537 antes de la era común, bajo el liderazgo de Zerubabel y Yehoshua (Su abuelo Iddó es mencionado entre los que regresan en Nejemiá 12:4).