מזמור פ"ז ממשיך את רצף המזמורים לבני קרח המתארים געגוע למקדש ולמציאות מתוקנת. במזמור זה, מתוארת עיר הא-להים - ירושלים - כמקום מרכזי לכל העמים, העולים אליה ובשמחה, כחלק מן הכבוד שהם רוחשים לא-להים, וכולם נחשבים בה בני בית.
במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ונעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים, כל זאת לאור הפרשנות ההקשרית.

מזמור פ"ו הוא מזמור של תפילה ובקשה לישועה, כמו רבים מהמזמורים המיוחסים לדוד בספרים הראשונים של תהילים. אמנם, מזמור זה מוסיף גם שיתוף של כל הגויים עם המשורר - שיבואו ויכבדו את ה' יחד. על אף שהמזמור מיוחס לדוד הוא הוכנס בתוך אוסף בני קרח מתוך כוונה להתרפק על זכרונו של דוד גם אחרי החורבן, ולהחיות את תודעתו הדתית כירושה לדורות הבאים וכחלק מאידיאל התיקון הכללי.
במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ובקשרים שבינו לבין מקורות אחרים, ונעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים.

1.    

En el versículo 1 dice: Y volví a alzar mis ojos ¿Por qué debió volver a alzar los ojos? ¿A qué se refiere?

2.    

 ¿Por qué el ángel le pregunta qué ve?

3.    

¿Por qué especifica las medidas exactas de aquel rollo? ¿Qué sentido tenían esas medidas?

Las respuestas se pueden buscar en los comentarios de este capítulo, donde figura el libro   

1.    

En el versículo 1 dice: Entonces el ángel que hablaba conmigo volvió… ¿De dónde volvió el ángel?

2.    

¿A qué se refiere cuando dice: me despertó como a un hombre que es despertado de su sueño?

3.    

"יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן
אֹמַר לַה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ
כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת
בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ
לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם
מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם
יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ
רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה

מזמור פ"ה מתאר מציאות הרמונית של תיקון היחסים בין ה' וישראל, ויחד אתם תיקון המציאות כולה. הוא חוזר על השיבה האלוהית והתשובה האנושית כבסיס לתיקון זה, ומתאר את שיתוף הארץ והשמים בשלום שיווצר בסוף.
במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין המזמורים הסמוכים ונעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים.

מזמור צ' הפותח במילים "תפלה למשה איש האלהים" (א), מסיים בפסוק השגור מאוד בפי העם: "ויהי נעם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו" (יז). מהו "נעם" זה שהמשורר מבקש אותו? ומדוע נאים הם הדברים למשה רבינו?

Las respuestas se pueden buscar en los comentarios de este capítulo, donde figura el libro   

1.     ¿Cuándo sucedió esta profecía?

2.     ¿Quién le hizo ver a Zejariá al sumo sacerdote?

3.     Si el Templo aún no había sido construido, entonces ¿Cómo es que había Sumo sacerdote?

4.     ¿Quién es el Satán?

5.     ¿A la derecha de quién estaba el Satán?

"ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה" (י) אומר דוד המלך במזמור שלפנינו. המשנה לומדת מכאן שבן שבעים לשיבה ובן שמונים לגבורות. מה פשר הדברים? הרב לאו מתייחס לפסוק המוכר ומעמיק את ההבנה בו, עם הגיעו לגיל גבורות.

Las respuestas se pueden buscar en los comentarios de este capítulo, donde figura el libro   

1.     En el versículo 1 dice: Después alcé mis ojos y miré, y he aquí cuatro cuernos ¿Cuándo vio esos cuernos?

2.     ¿Esto ocurrió en la realidad o es parte de la visión anterior?

3.     ¿Qué representan esos cuernos?