דרישתו של המזמור המעצבת את הצדק לפי סוגי תובעים ונתבעים, אינה נשמעת צודקת כל כך. האם באמת עלינו לשפוט דל ויתום לטובה ולהצדיק עני ורש בכל מקרה? האם אלה זכאים ליחס מוצלח יותר מקבוצות אחרות, אך ורק בשל עובדת היותם דלים, יתומים, עניים ורשים? 

מזמור פ"ב מוכיח ומגנה את המאמינים במערכת משפט הנפרדת מא-להי ישראל. ניתן להבין את הביקורת כביקורת על שופטים שונים - שופטי ישראל, שופטי העמים, כל שופט אנושי - אך במיוחד מסתבר מן ההקשר לראות זאת כביקורת על תפיסת המשפט האלילית, הרואה באלהי העמים מקור לצדק ומשפט אמת.
במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין המזמורים הסמוכים וכן בקשרים שבינו לבין מקורות אחרים, ונעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים.

"אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים, הרחב פיך ואמלאהו!" (יא) אומר המשורר. אך מה הקשר בין יציאת מצרים לבין "הרחב פיך ואמלאהו"? ומה בכלל פשר הציווי?

מזמור פ"א מזכיר את יציאת מצרים מן הפרספקטיבה הא-להית, ושם את הדגש על זכותם של ישראל דוקא מכח הברית ושמירת המצוות - על כך מעיד סיפורו של יוסף. מתוך כך המשורר מוכיח את העם על כך שמצבם הרע הגיע באשמת עזיבת ה' בלבד.
במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ובקשרים שבינו לבין מקורות אחרים, ונעמוד על מקומו בתוך רצף המזמורים.

במזמור פ' המשורר ממשיל שני משלים על יחסי ה' וישראל - הוא פותח במשל של יחס של רועה לצאנו, ומסיים במשל של כרם ונוטרו. בשניהם ממחיש המשורר את תחושת ההזנחה שבאה עם צרותיו של ישראל, ומנסה לעורר את רחמי ה' כשומר ישראל, שישוב וישיב את ישראל אליו: "הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה".
במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין המזמורים הסמוכים וכן בקשרים שבינו לבין מקורות אחרים, כל זאת לאור הפרשנות ההקשרית.

בספר תהילים מצויים כחמישה-עשר מזמורים העוסקים בנושאים היסטוריים. מהן מטרותיו של המשורר באזכור המאורעות ההיסטוריים?

מזמור ע"ח הוא מזמור היסטוריוגרפי המתאר אירועים מהעבר. המזמור נפתח בכותרת: "מַשְׂכִּיל לְאָסָף" (א).

פתיחה (א-ח)

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד או מזמור בקשה לאומי. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר" (א).

בקשת המשורר (ב-ג)

המזמור נפתח בזעקת המשורר: "קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי. בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי". 

תלונה (ד-י)

מזמור זה יסודו בהימנון ניצחון במלחמה. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר" (א). 

גדולת ה' (ב-ד)

המזמור נפתח בקריאה על גדולת ה' במקום משכנו - ביהודה ובמיוחד בירושלים: "נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ. וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן" (ב-ג). שכינתו מגנה על ירושלים ולכן ישברו כלי הנשק של האויבים העולים למלחמה עליה: "שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי קָשֶׁת מָגֵן וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה" (ד). 

מזמור זה יסודו במזמור הודיה או המנון לה'. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר" (א). 

פתיחה (ב)

המזמור נפתח בקריאת הודיה לה': "הוֹדִינוּ לְּךָ אֱלֹהִים הוֹדִינוּ וְקָרוֹב שְׁמֶךָ סִפְּרוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ". 

דבר ה' (ג-ד)