"ה' אֱלֹהֵינוּ אַתָּה עֲנִיתָם אֵל נֹשֵׂא הָיִיתָ לָהֶם וְנֹקֵם עַל עֲלִילוֹתָם" (תהילים צ"ט, ח)

שמות רבה (וילנא) פרשת משפטים פרשה ל סימן ו

בא וראה כמה צוה הקדוש ברוך הוא בפרשה זו [פרשת משפטים] על כל דבר ודבר, שנאמר (שמות כ"א, כב): "[ו]כי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה", אם מתה –"ונתת[ה] נפש תחת נפש" (שם), ואם לא מתה - עונשין אותו ממון. עד עכשיו לא ראה האור אלא נתון במעי אמו, שבכל דבר ודבר התורה מזהרת לישראל.

מזמור צ"ט הוא פיוט על הנבדלות של הבורא ועל היותו קדוש. כמו במעמד הקדושה גם כאן מוזכר 3 פעמים הביטוי "קדוש". בשתי הפעמים הראשונות אנו חשים את השגב והרוממות של הבורא אך בהמשך מתברר פתאום שלמרות השגב הגדול והקדושה אפשר להגיע אל הבורא.

מזמור צ"ו מתחיל תהליך אוניברסלי שממשיך גם במזמורים הבאים, בו קורא המשורר לכל העמים ולכל הבריאה להלל ולשבח את ה'. בלשונות דומים למזמורים שקראו לעם ישראל לשבח את ה', הוא מזמין את העמים להצטרף לעם ישראל במקדש ולהשתחוות לה' א-להי כל הארץ.
במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ובקשרים שבינו לבין מקורות אחרים ונעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים.

במזמור צ"ה קורא המשורר לעם ישראל להצטרף אל הבריאה כדי להודות ולהלל לה' על מעשיו. הוא מזכיר את חטאי המדבר בהם לא הכירו העם בה', ומזהיר אותם מליפול שוב באותן הטעויות. כל זאת כחלק מניסיון לחידוש הקשר בין ישראל לצור ישועתם לאחר החטאים והגלות. 
במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ובקשרים שבינו לבין מקורות אחרים ונעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים.

השאלה 'איפה יש מנהיגים כמו פעם' עולה לא מעט פעמים. המדרש מלמד אותנו שגם המנהיגים הפחות מוערכים בהיסטוריה הם בעלי ערך רב ושווים למנהיגים המוערכים ביותר.

"זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ" (תהילים צ"ח, ג)

בראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה עג סימן ב 

"ויזכור אלהים את רחל" (בראשית ל', כב) - 

"זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו" (תהילים צ"ח, ג),

"זכר חסדו" - זה אברהם שנאמר: "חסד לאברהם" (מיכה ז', כ),

גאולת האנושות יש לה מדרג משלה, שלושה שלבי תיקון שיתרחשו בזה אחר זה, והם נרמזים בפרק שלנו על ידי כלי הנגינה שנזכרים – "בכינור וקול זמרה בחצוצרות ובקול שופר" (ה-ו).

כל מי שנוהג לשמוע קונצרטים מבין מיד מה עוצמתו של "הקונצרט" החגיגי, מרובה הקולות והכלים בפרק שלפנינו. על מה השמחה הגדולה?

עירוב התחושות הסותרות במזמור שלפנינו - מצד אחד שמחה מתפרצת מגודל מלכות ה' ומצד שני פחד קיומי מעוצמתו של האל - מקשר את המזמור שלפנינו, יחד עם עוד רמזים נוספים, למעמד הר סיני.

במזמור שלנו נאמר "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" (יא) - אך מי גדול ממי - הצדיק או הישר? ובעקבות כך מהו השכר הנעלה יותר - אורה או שמחה?