את המילים "מזמור לתודה" (א) שאותן הבינו הפרשנים כמתייחסות להודיה או לקורבן תודה לוקח התלמוד למקום אחר לגמרי - מזמור על האפשרות להתוודות.

ייתכן שמלכתחילה נתחברו רבים ממזמורי תהילים בכוונה כפולה, מתוך מחשבה ומגמה שאפשר יהיה להם לשמש בשתי אפשרויות: לצרכי שירת העזרה ולצרכי שירת נפש המתפלל. כזה הוא גם מזמורנו.

"ה' אֱלֹהֵינוּ אַתָּה עֲנִיתָם אֵל נֹשֵׂא הָיִיתָ לָהֶם וְנֹקֵם עַל עֲלִילוֹתָם" (תהילים צ"ט, ח)

שמות רבה (וילנא) פרשת משפטים פרשה ל סימן ו

בא וראה כמה צוה הקדוש ברוך הוא בפרשה זו [פרשת משפטים] על כל דבר ודבר, שנאמר (שמות כ"א, כב): "[ו]כי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה", אם מתה –"ונתת[ה] נפש תחת נפש" (שם), ואם לא מתה - עונשין אותו ממון. עד עכשיו לא ראה האור אלא נתון במעי אמו, שבכל דבר ודבר התורה מזהרת לישראל.

מזמור צ"ט הוא פיוט על הנבדלות של הבורא ועל היותו קדוש. כמו במעמד הקדושה גם כאן מוזכר 3 פעמים הביטוי "קדוש". בשתי הפעמים הראשונות אנו חשים את השגב והרוממות של הבורא אך בהמשך מתברר פתאום שלמרות השגב הגדול והקדושה אפשר להגיע אל הבורא.

מזמור צ"ו מתחיל תהליך אוניברסלי שממשיך גם במזמורים הבאים, בו קורא המשורר לכל העמים ולכל הבריאה להלל ולשבח את ה'. בלשונות דומים למזמורים שקראו לעם ישראל לשבח את ה', הוא מזמין את העמים להצטרף לעם ישראל במקדש ולהשתחוות לה' א-להי כל הארץ.
במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ובקשרים שבינו לבין מקורות אחרים ונעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים.

במזמור צ"ה קורא המשורר לעם ישראל להצטרף אל הבריאה כדי להודות ולהלל לה' על מעשיו. הוא מזכיר את חטאי המדבר בהם לא הכירו העם בה', ומזהיר אותם מליפול שוב באותן הטעויות. כל זאת כחלק מניסיון לחידוש הקשר בין ישראל לצור ישועתם לאחר החטאים והגלות. 
במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ובקשרים שבינו לבין מקורות אחרים ונעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים.

השאלה 'איפה יש מנהיגים כמו פעם' עולה לא מעט פעמים. המדרש מלמד אותנו שגם המנהיגים הפחות מוערכים בהיסטוריה הם בעלי ערך רב ושווים למנהיגים המוערכים ביותר.