מזמור זה יסודו בהימנון לה'. למזמור אין כותרת. 

קריאה להלל את ה' (א-ג)

המזמור נפתח בקריאה לעבדי ה' להלל אותו: "הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה' הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'" (א), מכיוון ששמו של ה' מוכר ומפורסם בעולם כולו: " מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם ה'" (ג).

ה' רואה ומושל בכול (ד-ו)

מזמור זה יסודו במזמור חוכמה. למזמור אין כותרת. המזמור הוא אקרוסטיכון אלפביתי, וכל צלע מתחילה באות אחרת על פי סדר האל"ף-בי"ת.

ברכה לאיש הירא את ה' (א-ג)

המזמור נפתח בברכה לאיש הירא את ה': "הַלְלוּ יָהּ אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה' בְּמִצְוֺתָיו חָפֵץ מְאֹד. גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ. הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד". 

מעשיו של האיש הירא את ה' (ד-י)

מזמור זה יסודו בהימנון לה'. למזמור אין כותרת. המזמור הוא אקרוסטיכון אלפביתי, וכל צלע מתחילה באות אחרת על פי סדר האל"ף-בי"ת.

הודיה לה' (א)

המשורר פותח את המזמור בקריאת תודה לה': "הַלְלוּ יָהּ אוֹדֶה ה' בְּכׇל לֵבָב בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה". 

מעשי ה' (ב-ח)

מזמור זה יסודו במזמור מלך. המזמור נפתח בכותרת: "לְדָוִד מִזְמוֹר" (א). 

ברכות למלך (א-ד)

בפסקה זו באות ברכות למלך, אולי במסגרת המלכתו: "נְאֻם ה' לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ" (א). המשורר מברך את המלך בכך שה' יסייע לו בניצחון אויביו, וכן בברכה שמלוכתו תמשיך לעולם: "נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק" (ד).

ניצחון האויבים (ה-ז)

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר" (א). 

בקשה לשמיעת התפילה (א-ה)

המזמור נפתח בבקשת המשורר שה' ישמע לתפילתו: "אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי אַל תֶּחֱרַשׁ" (א), ומיד גם מרחיב על מושא התפילה שלו: "כִּי פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ דִּבְּרוּ אִתִּי לְשׁוֹן שָׁקֶר… וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי" (ב-ה).

עונש לרשעים (ו-כ)

En el capítulo anterior leímos acerca del sometimiento de Israel en manos de Bnei Amón, y el capítulo concluyó con un signo de interrogación: “Y dijo el pueblo, los príncipes de Guilad, uno al otro: ¿Quién será el hombre que comenzará a luchar contra los hijos de Ammón? él será el jefe sobre todos los habitantes de Guilad” (Capítulo 10, versículo 18)

Apertura (Versículos 1-3)

En la primera parte del capítulo continúa el relato sobre Iftaj y en la segunda parte son mencionados tres jueces “pequeños”.

Los varones de Efraim e Iftaj (Versículos 1-7)

Los capítulos 17-21 del libro Shoftim (Jueces) no tratan sobre jueces y salvadores sino todo lo opuesto.

Nuestro capítulo comienza con el siguiente dato: “Y en aquellos días la tribu de Dan buscaba posesión para sí donde habitar, porque hasta entonces no se le había asignado territorio entre las tribus de Israel.” (Versículo 1). Tal como ya hemos visto en el libro Yehoshua, antes de que se pretenda conquistar una región que no conocen, envían espías. Los espías pasaron por tres estaciones y luego de ello también el ejército pasa por las mismas estaciones:

Nuestro episodio relata acerca de las relaciones del hombre Leví del monte Efraim y su concubina de Iehudá, y principalmente la grave violación de la concubina en la ciudad de Guibá en Biniamín.

La concubina se traslada a la casa de su padre (Versículos 2-9)