אני בוחר להיות אדם אופטימי. כמו מחבר המזמור החכמתי הזה, שעוסק בלהרבות טוב בעולם. שנותן מעצמו ומממונו לאחרים מתוך ביטחון מלא שהטוב הזה יחזור אליו בחזרה. והרע, הוא יאבד מעצמו.

את הפסוק "הון ועושר בביתו" (ג) מסביר המדרש כעוסק לא בכסף ורכוש אלא בתורה, אבל למה בעצם?

הפסוק "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" (ו) עומד במרכז פירושו הראשון של רש"י לתורה העוסק בזכותם של ישראל על הארץ. עיון מדוייק בדבריו של רש"י ילמד כי אין בדבריו הבטחת בעלות. על מנת לזכות בנחלת האבות עלינו להיות ראויים לכך.

"טרף נתן ליראיו" (ה) אומר הפסוק במזמורנו ומתאר בכך את החסד הגדול של האל המעניק מזון ליראיו. אך איך אפשר להבין את הפסוק כאשר המציאות לעיתים מראה אחרת?

מזמור זה יסודו בהימנון לה'. למזמור אין כותרת. 

קריאה להלל את ה' (א-ג)

המזמור נפתח בקריאה לעבדי ה' להלל אותו: "הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה' הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'" (א), מכיוון ששמו של ה' מוכר ומפורסם בעולם כולו: " מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם ה'" (ג).

ה' רואה ומושל בכול (ד-ו)

מזמור זה יסודו במזמור חוכמה. למזמור אין כותרת. המזמור הוא אקרוסטיכון אלפביתי, וכל צלע מתחילה באות אחרת על פי סדר האל"ף-בי"ת.

ברכה לאיש הירא את ה' (א-ג)

המזמור נפתח בברכה לאיש הירא את ה': "הַלְלוּ יָהּ אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה' בְּמִצְוֺתָיו חָפֵץ מְאֹד. גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ. הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד". 

מעשיו של האיש הירא את ה' (ד-י)

מזמור זה יסודו בהימנון לה'. למזמור אין כותרת. המזמור הוא אקרוסטיכון אלפביתי, וכל צלע מתחילה באות אחרת על פי סדר האל"ף-בי"ת.

הודיה לה' (א)

המשורר פותח את המזמור בקריאת תודה לה': "הַלְלוּ יָהּ אוֹדֶה ה' בְּכׇל לֵבָב בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה". 

מעשי ה' (ב-ח)

מזמור זה יסודו במזמור מלך. המזמור נפתח בכותרת: "לְדָוִד מִזְמוֹר" (א). 

ברכות למלך (א-ד)

בפסקה זו באות ברכות למלך, אולי במסגרת המלכתו: "נְאֻם ה' לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ" (א). המשורר מברך את המלך בכך שה' יסייע לו בניצחון אויביו, וכן בברכה שמלוכתו תמשיך לעולם: "נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק" (ד).

ניצחון האויבים (ה-ז)

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר" (א). 

בקשה לשמיעת התפילה (א-ה)

המזמור נפתח בבקשת המשורר שה' ישמע לתפילתו: "אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי אַל תֶּחֱרַשׁ" (א), ומיד גם מרחיב על מושא התפילה שלו: "כִּי פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ דִּבְּרוּ אִתִּי לְשׁוֹן שָׁקֶר… וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי" (ב-ה).

עונש לרשעים (ו-כ)

En el capítulo anterior leímos acerca del sometimiento de Israel en manos de Bnei Amón, y el capítulo concluyó con un signo de interrogación: “Y dijo el pueblo, los príncipes de Guilad, uno al otro: ¿Quién será el hombre que comenzará a luchar contra los hijos de Ammón? él será el jefe sobre todos los habitantes de Guilad” (Capítulo 10, versículo 18)

Apertura (Versículos 1-3)