נשמת האדם היא כמו נר ביד הקב"ה באמצעותו חופש ה' כל חדרי בטן, היא שמגדת לקב"ה כל דבר שהאדם עושה בסתר ובגלוי.

בעל ספר משלי מתאר את התנהגותו של העצל: "טמן עצל ידו בצלחת גם אל פיהו לא ישיבנה" (כד) – מה פשר התיאור על פי הפרשנים השונים? ועד להיכן יכולה להגיע העצלות?

המדרש בהתבסס על פסוק מפרקנו: "ושבע ילין בל יפקד רע" (כג) מלמד אותנו ששינה בלי חלומות היא דבר רע. מה פשר העניין?

"מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ" (משלי י"ט, יז)  

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת משפטים סימן טו 

"אם כסף תלוה" (שמות כ"ב, כד) - 

כך פתח רבי תנחומא: "מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו" (משלי י"ט, יז) - "מלוה ה' חונן דל" כביכול לה' הוא מלוה,

"וגמולו ישלם לו", אמר רבי פנחס הכהן בן חמא אמר ר' ראובן: מהו "וגמולו ישלם לו"? יכול נתן פרוטה לעני הקדוש ברוך הוא משלם לו?

לפניכם חלק מ"שיר ידידות" שחיבר רבי יצחק ברייטר הי"ד, מגדולי חסידי ברסלב בפולין שלפני השואה, על רבו רבי נחמן מברסלב. "שיר ידידות" זה, הפך ברבות הימים להיות כמעט ה'המנון' של חסידות ברסלב. חלק מהפזמון החוזר לקוח מפרקנו: "נחל נובע מקור חכמה" (ד).

בספרו 'מסילת ישרים' מדבר הרמח"ל בגנותה של מידת העצלות, אליה מתייחס גם בעל ספר משלי פעמים רבות בספרו.

הפסוק במשלי מציג זה מול זה את הרש המתחנן ואת העשיר המדבר בעזוּת. מיהו הרש ומיהו העשיר? המדרש מציע מועמדים.

בעל ספר משלי מגנה את האדם שמשיב דבר עוד לפני ששמע את דברי חברו במלואם. את גנותה של מידה זו אנו פוגשים בלא מעט מקורות נוספים. דוגמא טובה להקשבה ראויה אנו יכולים ללמוד מאיוב ורעיו.

התרחקו מסגנון מתהלם, הכריעו על ידי גורל, ניטשו את הריב ואל תנסו להפריד בין מתלהמים. כמה עצות טובות למניעת מריבות מבעל ספר משלי.

האם הכסילות היא תכונה מולדת או עניין של בחירה? מסתבר שבקרב פרשני הפשט קיימות תפיסות עולם שונות