בפרק ח' מוכיח בלדד את איוב ויוצא כנגד הטענה שהאל מעוות משפט. הוא טוען כלפי איוב שעליו להפריד את הסיפור של הבנים שלו מהסיפור האישי שלו. בניו נענשו במידת הצדק כי חטאו אך הוא איוב, הטוען לצדקותו, יכול לשפר את מצבו. הצדיקים אמנם מתייסרים בראשיתם אך זאת על מנת להיטיב איתם באחריתם.

"כִּי שְׁאַל נָא לְדֹר רִישׁוֹן וְכוֹנֵן לְחֵקֶר אֲבוֹתָם. כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ" (איוב ח', ח-ט)

"כי שאל נא" - הודיעו ששיטה זאת שיסורי הצדיק הם על דרך התמורה להרבות כבודו באחריותו, קבלה בקבלה מדור ראשון, שהם קבלהו מאבותיהם אשר חקרו ועיינו בדבר הזה.

"וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד" (איוב ח', ז) 

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד ב 

אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: למה צדיקים נמשלים בעולם הזה? לאילן שכולו עומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה, נקצץ נופו - כולו עומד במקום טהרה, כך הקדוש ברוך הוא מביא יסורים על צדיקים בעולם הזה, כדי שיירשו העולם הבא, שנאמר: "והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד" (איוב ח', ז);

"כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה" (איוב ז', ט) 

האם איוב כפר בתחיית המתים? בקרב הפרשנים קיימות דעות שונות באשר לדרך בה ניתן להבין את דבריו של איוב בפסוק שלפנינו.

אלשיך:

"כן יורד שאול לא יעלה" - כלומר, מי שהוא כן כדרך הזה יורד שאול לא יעלה, שיורד כגדר זה שגופו כלה לא יעלה, כי תהיה נשמתו נשרפת, הם אותם שמנו חכמים ז"ל שיש להם משפט זה.

איוב ממשיך ומתעמת עם אליפז. אליפז טען בפרק ד' שהאדם קטן ועל כן לא יכול להתווכח עם האלוקים ואיוב בפרקנו מצדיק את דבריו ומוסיף ומתאר את אפסות חייו של האדם, והוא אף טוען שגם לאחר המוות אין להם משמעות. מתוך כך הוא תוהה גם לגבי פשר התעניינות האל במעשיו.

בפרק ז' ממשיך איוב במענהו הקשה לאליפז שהכזיב אותו. לעומת אליפז שראה חזיון אלוקי חלומותיו של איוב הם ביעותי לילה. איוב מדבר על חוסר התכלית של חייו, הידיעה שלא חטא וחוסר הפשר שהוא מוצא בייסוריו. בעצם דבריו הוא מבקש מאליפז לפגוש אותו בכאבו ולא לדבר אליו מגובהו של האלוקים.

כיצד מתמודד דוד בשעת משבר? ומה אנו יכולים ללמוד ממנו על התמודדות בשעות קשות?

"לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב" (איוב ו', יד) 

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לב סימן כג 

"ואת אחד עשר ילדיו" (בראשית ל"ב, כג) - דינה היכן היתה? נתנה [יעקב] בתיבה ונעל לפניה, אמר: הרשע הזה [עשו] עינו רמה, שלא יראה אותה ויקחה ממני. 

בפרק ו' מתגלה כאבו העמוק של איוב. איוב יוצא כנגד אליפז שנוקט בעמדה פילוסופית אך לא חש בכלל את עולמו הפנימי. איוב מתאר כיצד הוא נטול רוח, ללא שום תקווה בעולמו, חי בתחושה של תפלות גמורה ולכן הדברים שנאמרים כלל לא פוגשים אותו. את יחסם של רעיו אליו הוא מתאר כבגידה וזהו אחד הקשיים הגדולים עימם הוא נאלץ להתמודד.

בדרך כלל חברים לא יכולים לשנות את מצבו של האדם הסובל, אבל הם כן יכולים לתמוך בו, לנחם אותו, להיות איתו בצרתו, ואת זה רעי איוב לא עושים.