בפרקים האחרונים של הספר (ל"ח-מ"ב) ה' מתערב ומתגלה לאיוב מן הסערה. בפרקנו ה' מציג לאיוב את כוחו בבריאה ובשליטתו בטבע.

פתיחה (א-ג)

הפרק נפתח בכך שה' עונה לאיוב מהסערה: "וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה וַיֹּאמַר" (א) ושואל שאלה רטורית שרומזת על הנושא של דברי ה': "מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין בְּלִי דָעַת" (ב)

בריאת העולם (ד-יא)

נראה לומר שחשיבותו היסודית של פרק ג' במגילת איכה היא בלשון היחיד שבראשיתו. חורבנו של המקדש, על כל המשמעויות הציבוריות והלאומיות שלו, הוא אסונו של האדם הבודד. האבל הוא אבל יחיד.

האזינו לקריאת מגילת איכה פרק ג':

האזינו לקריאת מגילת איכה פרק ב':

האזינו לקריאת מגילת איכה פרק א':

לאחר שהרֵעים השתתקו, בפרקים ל"ב-ל"ז מובאים נאומי אליהוא. בפרקים ל"ו-ל"ז מובא הנאום הרביעי של אליהוא.

המשך תיאור נפלאות האל (א-יג)

לאחר שהרֵעים השתתקו, בפרקים ל"ב-ל"ז מובאים נאומי אליהוא. בפרקים ל"ו-ל"ז מובא הנאום הרביעי של אליהוא.

פתיחה (א-ד)

אליהוא פותח את נאומו בכך שיש עוד דברים שלא אמר: "כַּתַּר לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ כִּי עוֹד לֶאֱלוֹהַּ מִלִּים" (ב), וכי דבריו הם דברי אמת: "אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק" (ג).

מטרת הייסורים (ה-טו)

לאחר שהרעים השתתקו, בפרקים ל"ב-ל"ז מובאים נאומי אליהוא. בפרקנו מופיע הנאום השלישי של אליהוא.

ציטוט טענות איוב (א-ד)

אליהוא שוב מצטט את טענות איוב: "הֲזֹאת חָשַׁבְתָּ לְמִשְׁפָּט אָמַרְתָּ צִדְקִי מֵאֵל. כִּי תֹאמַר מַה יִּסְכׇּן לָךְ מָה אֹעִיל מֵחַטָּאתִי" (ב-ג) וזאת כדי להתעמת עם איוב: "אֲנִי אֲשִׁיבְךָ מִלִּין וְאֶת רֵעֶיךָ עִמָּךְ" (ד).

המעשים של האדם לא משפיעים על האל (ה-ח)

לאחר שהרעים השתתקו, בפרקים ל"ב-ל"ז מובאים נאומי אליהוא. בפרקנו מובא המענה השני של אליהוא.

פתיחה (א-ד)

אליהוא קורא לחכמים להאזין לו: "וַיַּעַן אֱלִיהוּא וַיֹּאמַר. שִׁמְעוּ חֲכָמִים מִלָּי וְיֹדְעִים הַאֲזִינוּ לִי. כִּי אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ יִטְעַם לֶאֱכֹל. מִשְׁפָּט נִבְחֲרָה לָּנוּ נֵדְעָה בֵינֵינוּ מַה טּוֹב" (א-ד). 

טענות איוב וביטולן (ה-ט)

לאחר שהרֵעים השתתקו, בפרקים ל"ב-ל"ז מובאים נאומי אליהוא. לאחר ההקדמה שבפרק הקודם, בפרקנו מובא המענה הראשון של אליהוא.

פתיחה (א-ז)

אליהוא קורא לאיוב לשמוע לו: "וְאוּלָם שְׁמַע נָא אִיּוֹב מִלָּי וְכׇל דְּבָרַי הַאֲזִינָה" (א). אליהוא מציג את חוכמתו והגינותו: "יֹשֶׁר לִבִּי אֲמָרָי וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ. רוּחַ אֵל עָשָׂתְנִי וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּנִי" (ג-ד) ומציע לאיוב לא לפחד ממנו כפי שהוא מפחד מהאל: "הִנֵּה אֵמָתִי לֹא תְבַעֲתֶךָּ וְאַכְפִּי עָלֶיךָ לֹא יִכְבָּד" (ז).