קל להזדהות עם רוחות המרד - נגד כניעה והשפלות, נגד הצדקת האכזריות הבבלית, בעד חירות ועצמאות. קשה להזדהות עם ירמיהו - אבל אין ברירה! רק השאלה היא עד מתי?

ההתמודדות עם תופעת הגלות אינה פשוטה: היו אנשים בבבל שרצו לחזור לארץ מיד. והיו אנשים בבבל שחשבו שהתנתקו מעם ישראל. הנביאים ירמיהו ויחזקאל עומדים בתווך, ומדריכים את העם להשאר תקופה מסויימת בגולה, לבנות את המשך העם בגלות. אך מצד שני לצפות לחזור לארץ בהמשך.

הכתוב בפרקנו מכנה את חנניה 'נביא', ומכאן למדו חז"ל שחנניה היה נביא אמת שטעה בדברי ירמיהו. העימות לא היה על שבירת העול של בבל, אותו גם ירמיהו צפה, אלא על השאלה הקריטית מתי זה יקרה.

האם נביא אמת יכול לזהות האם עמיתו הוא נביא שקר? חנניה בן עזור מנבא נבואת נחמה, וירמיהו אינו טוען שזו נבואת שקר, מפני שאפילו נביא אמת לא יכול לזהות נבואת שקר, אלא אם כן קיבל נבואה ברורה על כך.

"וְיִרְמְיָהוּ לָקַח מְגִלָּה אַחֶרֶת וַיִּתְּנָהּ אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ הַסֹּפֵר וַיִּכְתֹּב עָלֶיהָ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּאֵשׁ וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה" (ירמיהו ל"ו, לב)

לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) איכה הקדמה

קביעת הצום וקריאת המגילה דווקא בשנה החמישית ליהויקים מהותיות – ה"גוי מצפון" קרוב מתמיד ליהודה, והוא נושף בערפה.

במהלך משפט ירמיהו מביאים הזקנים שני תקדימים מהעבר: מיכה המורשתי ואוריהו בן שמעיהו, אך נראה כי הם מנסים להשוות את ירמיהו דווקא לאחד מהם.

ירמיהו מנסה בכל כוחו לסכל את החורבן – אך ללא הצלחה.

בכמה מקומות מתאר ירמיהו את השבתת השמחה מירושלים בזמן החורבן, על ידי תיאור ביטול שמחת הנישואין: "וְהַאֲבַדְתִּי מֵהֶם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה" (כ"ה, י).

כנגד זה, נבואת הנחמה של ירמיהו בפרקנו (פס' י-יא) משתמשת בדיוק באותן מילים, המתארות את שמחת הנישואין, כדי להראות את המהפך שיחול בעת הגאולה:

"כֹּה אָמַר ה' עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה

אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה