"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר-בָּאוּ הַיְּהוּדִים הַיּשְׁבִים אֶצְלָם וַיֹּאמְרוּ לָנוּ עֶשֶׂר פְּעָמִים מִכָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר-תָּשׁוּבוּ עָלֵינוּ" (נחמיה ד', ו)

 

ועתה נאספו הצרים, אשר נתקשרו יחד לבא להלחם בנו, עם היהודים אשר היו בינותם בארצותם.

ואותם היהודים אשר נתחברו עמהם באו לפני החיל, כדרך אנשי המלחמה, לדבר אלינו.

ובענין הזה הערימו היהודים את האויבים.

"ויאמרו לנו עשר פעמים" - התרו בנו אותם היהודים עד עשר פעמים,

פרק ד' מתאר את סידורי האבטחה שעשה נחמיה, ואת השתנותם והתפתחותם במשך הזמן, לפי הצורך.

ממה מורכבת רשימת העולים ליהודה ומה ניתן ללמוד ממנה?

על מה שבין יציאת מצרים לעליית עזרא ועל המשמעות העמוקה שהשוואה זאת מקנה לסיפור שיבת ציון

נחמיה בונה את המנהיגות שלו ואת האמון של העם בו בצורה חכמה, לכן בשלב ראשון הוא איננו עוסק בנושאים שנויים במחלוקת כמו נישואי התערובת והפערים החברתיים, אלא בנושא המוסכם על כולם - נושא הביטחון. הוא מתכנן מבצע גדול ומהיר של בנייה ואבטחה, ודרכו יוצר שותפות ומעורבות של כולם, ואמון בו כמנהיג.

נחמיה משתף את ארתחשסתא בקושי של היהודים שנמצאים בירושלים, והמלך מרשה לו ללכת לירושלים ולעזור ליהודים ששם. הבקשה העיקרית של נחמיה היא לבנות את חומת ירושלים לצורכי בטחון.

נחמיה מוותר על מעמדו האישי ומשתמש בו כדי לנסות לתקן את המציאות הקשה בארץ, התוקעת את חזון הגאולה. נחמיה הוא איש ביצוע, ולמרות זאת מתפלל בכל עת, לפני כל צעד שהוא עושה, ביודעו שרק בעזרת ה' יוכל להצליח במעשיו.

בתוך התסבוכת הזאת, כשיהודה הקטנה מוקפת צוררים שמצליחים לעצור בה את הבנייה בכוח, איך אפשר היה לדעת, שדווקא דריוש ינהג בצורה כל כך שונה?

"וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה אֵין זֶה כִּי-אִם רֹעַ לֵב וָאִירָא הַרְבֵּה מְאֹד" (נחמיה ב', ב)

 

בעבור העצבון נשתנה מאור פניו לרוע

ולזה שאלו: "מדוע פניך רעים?" הלא אין אתה חולה לומר שבעבור זה נשתנה מראית פניך,

אם כן "אין זה כי אם רוע לב", רצה לומר: לבך רע עלי להמיתני בשתיית זה הכוס אשר נתת בו דבר ארסי

ולזה פניך זעומים, וכדרך הרוצח כאשר ירצח.

"ואירא" - מדברי עלילות המלך

 

 

 

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות ודגשים לעיון והעמקה בפרק:

Pages

x