"וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה אֵין זֶה כִּי-אִם רֹעַ לֵב וָאִירָא הַרְבֵּה מְאֹד" (נחמיה ב', ב)
בעבור העצבון נשתנה מאור פניו לרוע
ולזה שאלו: "מדוע פניך רעים?" הלא אין אתה חולה לומר שבעבור זה נשתנה מראית פניך,
אם כן "אין זה כי אם רוע לב", רצה לומר: לבך רע עלי להמיתני בשתיית זה הכוס אשר נתת בו דבר ארסי
ולזה פניך זעומים, וכדרך הרוצח כאשר ירצח.
"ואירא" - מדברי עלילות המלך