הרב משה ליכטנשטיין מציע התבוננות מעמיקה בדיני הקרבנות ביחזקאל, ומראה כיצד הם בכל זאת קשורים לדיני הקרבנות בתורה, ומאירים את קרבן הפסח באור חדש.

 

עיקרי הקרבנות ביחזקאל מ"ה-מ"ו סובבים מסביב לשלושה מועדים: א' ניסן, ז' ניסן וי"ד ניסן שהוא מועד הקרבת הפסח.

בהתבוננות במודל הקרבן הנזכר פה, נוכל להבחין בדמיון לקרבנות המילואים המוכרים לנו מספר במדבר. כמו בקרבן המוזכר כאן, מדובר שם על קרבנות המובאים ע"י הנשיאים החל מראש חדש ניסן. בשני המקומות מדובר על קרבנות מחודשים שאינם תואמים את המוכר לנו מפרשיות הקרבנות בויקרא.

עצם ראיית הקרבנות המפורטים כאן כקרבנות מילואים הינה בעלת משמעות בפני עצמה ויש בה כדי לשפוך אור על היחס שבין המילואים למשכן.

בנוסף לכך, דברי יחזקאל מצרפים את קרבן המילואים של ראש חדש וז' ניסן יחד עם קרבן הפסח. ולפי זה, קרבן הפסח שותף למערכת המילואים. קביעה זו מתחזקת ביותר לנוכח האמור בקרבן ראש החדש:

"וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת וְנָתַן אֶל־מְזוּזַת הַבַּיִת וְאֶל־אַרְבַּע פִּנּוֹת הָעֲזָרָה לַמִּזְבֵּחַ וְעַל־מְזוּזַת שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית" (מ"ה, יט)

זריקת הדם על המזוזות היא סימן ההיכר הייחודי של קרבן הפסח; השימוש הנעשה בו בקרבן ראש חדש מהווה הוכחה לקשר שבין קרבן המילואים של ראש חדש לבין קרבן הפסח. עוד נראה, שבכך יש להסביר את שבעת הימים הקשורים בפסח (פס' כא-כה): "בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם הַפָּסַח חָג שְׁבֻעוֹת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל". הצורך בשבעת הימים איננו מפאת זכר ליציאת מצרים שבפסח, שהרי זה היה רק יום אחד, אלא משום שבפסח יש פן של המילואים.  

העקרון של המילואים הוא החלת קדושה ותחילת פעולתה של מערכת ו/או מקום קדוש.

חנוכת המשכן קידשה את המשכן והתחילה את העבודה בו, ואילו קרבן הפסח הוא תחילת קדושתו של עם ישראל.

קרבן הפסח איננו רק זכר לנס ההצלה אלא גלום בתוכו ביטוי לתחילת קדושת ישראל.

ראשית, עיקר החג כולל בתוכו הן את עניין בחירת ישראל והן את עניין ההצלה מן השעבוד, ועל כן הקרבן כולל בתוכו את כריתת הברית שבין ישראל לקב"ה, ובכך דומה לקרבנות המשכן.

יתר מכן, היותו הקרבן הראשון שישראל מצווים בו נותן לו משמעות של מילואים עבור מוסד הקרבנות. 

 

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון