חלוקת הפרק:
1. פס' א-ה: הבוכים
2. פס' ו-י: מותו של יהושע
3. פס' יא-יט: התנהלות העם לאורך תקופת השופטים
4. פס' כ - פרק ג', ו: הטמיעה בגויים שנשארו
כפי שהערנו בפרק הקודם, לספר יהושע ישנן שתי פתיחות, הראשונה מסתיימת בפרק ב' פסוק ה והשנייה, המתחילה בפרק ב', ו מסתיימת בפרק ג', ו.
1. פס' א-ה: הבוכים
כאמור, סיפור זה מתקשר ישירות לפרק א' ומהווה חלק מההקדמה לספר המתארת לפנינו את מציאות ישיבת הכנעני בקרב ישראל ותוצאות ישיבה זו שהביאו למציאות הקשה המתוארת בספר שופטים.
א. פס' א – מלאך ה' – הכוונה כנראה לסוג של נביא (השוו חגי א', יג).
2. פס' ו-י: מותו של יהושע
כאן מתחילה הפתיחה השנייה לספר המתארת את המעבר בין תקופת יהושע, תקופה המתאפיינת בנאמנות לה', לתקופה שאחרי מותו בה החל העם לשכוח את ה'. יושם לב שהכתוב מדגיש פעמיים מהו הגורם שמביא לנאמנות לה' פעם על דרך החיוב ופעם על דרך השלילה (פס' ז ופס' י).
3. פס' יא-יט: התנהלות העם לאורך תקופת השופטים
פסוקים אלו מתארים באופן כללי את המחזוריות של הספר כולו: חטאי העם, עונש ותשועה על ידי שופט. אולם יש לשים לב שבעוד שבסיפורים עצמם בגוף הספר בין שלב הענישה לשלב התשועה מסופר על זעקה של בני ישראל לה', דווקא כאן בתיאור הכללי מימד הזעקה לה' חסר. נראה שממבט מסכם, לאור העובדה שהזעקה לה' והחזרה בתשובה לא החזיקו מעמד, הכתוב החסיר נתון זה. (על כך קראו עוד בפוסט מאת הרב יגאל אריאל)
א. פס' יא-יג – שימו לב שכל פסוק פותח מחדש באמירה שהעם עזב את ה' (או עשה רע בעיניו) ומתאר תיאור אחד של עבודת אלילים במקום לכלול את כולם ביחד. בכך מודגשת העוצמה של החטא.
ב. פס' יד-יט – יש כאן שני דגמי התנהגות שהכתוב מתאר שהתרחשו לאחר הקמת השופט על ידי ה': דגם אחד הוא שהעם המשיך לעבוד עבודת אלילים עוד בהיותו של השופט חי ומנהיג, ודגם שני שבו רק לאחר מותו העם חזר לסורו.
3. פס' כ - פרק ג, ו: הטמיעה בגויים שנשארו
הכתובים כאן מלמדים אותנו שלמעשה הגויים נשארו מסיבה כפולה: בתחילה בפס' כא מוסבר שהגויים נשארו כעונש, מידה כנגד מידה, אולם לאחר מכן בפס' כב וכן בפרק ג' פס' ב ופס' ד מדברים על כך שהם נשארו כדי לנסות את ישראל וכן כדי ללמדם מלחמה. פרופ' יהודה אליצור בפירוש 'דעת מקרא' הציע כי יש לצרף את סוף פס' כא "מן הגויים" וכו' לפסוק כב ולמעשה הכתוב מסביר לנו שבתחילה, לפני תקופת השופטים, ה' השאיר אותם כדי לנסות את ישראל וללמדם מלחמה וזאת בניגוד למציאות בימי השופטים שאז השארתם באה כעונש לישראל.