פגיעה בשם ה'

לפנינו מזמור שהוא קינה על החורבן הנורא אבל יש בו גם בקשה ודרישה. הבקשה שלא ייזכרו עוונותינו הראשונים, ושיכופר לנו עליהם, למרות שהביאו עלינו את הצרה. והדרישה הברורה והחד משמעית היא לנקמה.

נקמה על מה? מהפסוק הראשון שוב ושוב הדגש הוא כי הפגיעה היא בה' - "בנחלתך", "היכל קדשיך" (א), "נבלת עבדיך", "בשר חסידיך" (ב). פגעו בך, טימאו את הנחלה שלך ואת ההיכל שלך, הרגו  את העבדים והחסידים שלך.

במה? הפסוק המרכזי בפרק מסכם במשפט קצר את שתי הצרות המתוארות בפרקנו:
"כי אכל את יעקב ואת נווהו השמו" (ז) - יעקב ונווהו.
האויב נקט באכזריות כלפי ירושלים וכלפי עם ישראל.

הדרישה לנקמה היא מכיוון שפגעו בלב, בבבת העין של הא-ל בעצמו. הם שפכו את דמנו ולכן אתה שפוך עליהם חמתך ולעינינו נקום דם עבדיך השפוך. היינו חרפה לשכנינו ולכן השב לשכנינו שבעתיים אל חיקם.

עם ישראל וירושלים הם שניים שנבחרו על ידי הקב"ה "אשר בחר בנו מכל העמים" ו"הבוחר בירושלים". לא זו בלבד שהם נבחרו על ידי הא-להים אלא "שמו" קרוי עליהם.

כאשר מטמאים את ירושלים "המקום אשר יבחר... לשכן שמו שם" ושמים אותה לשממה, וכאשר שופכים את דמם של עם ישראל סביבות ירושלים - הרי שפוגעים בשמו של ה'.

המקונן הדורש "שפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך" (ו) מסביר שזה מפני שאלו "ממלכות אשר בשמך לא קראו" (שם). ריבונו של עולם הם לא סופרים אותך, הם מחללים את שמך, ולכן הזעקה היא "עזרנו א-להי ישענו על דבר כבוד שמך (ט)". מה שנפגע כאן הוא "שמך"!

התפיסה אם כן של מזמורנו - כאשר יש הרוגים בעם ישראל וכאשר ירושלים שוכבת בשיממונה זה בראש ובראשונה חילול שמו של ה' ועל כך הוא איננו יכול לעבור לסדר היום.

כאשר אנחנו "חרפה לשכנינו" (ד) הרי שזו חרפה "אשר חרפוך א-דני" (יב) - החרפה היא כולה שלך.

מלבד המשמעות של הדרישה לתיקון ולנקמה יש כאן לא פחות מאחריות כבדה הרובצת על צווארינו. אנחנו עמך וצאן מרעיתך שבחרת בנו להיות אור לגויים. ירושלים עיר קדשך אמורה להיות "בית תפילה לכל העמים". כאשר אנו בתפארתנו הרי עצם נוכחותנו היא סיפור תהילתו.

ועל כן עלינו - עם ישראל, לזכור בכל עת כי הפנים שלנו כלפי חוץ וכן פניה של ירושלים אלו פני ה'. עלינו לפעול ולעשות כדי לקדש שמו בעולם ושחלילה לא יתחלל שמו בעוונותינו. "נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהילתך" (יג).

באדיבות אתר 929