לדייק בעבודת הקודש

דמותו של דוד בספר דברי הימים מתוארת אך ורק מנקודת המבט הממלכתית. אין בכל דברי הימים התייחסות להתמודדויות המשפחתיות של דוד. חטא דוד ובת שבע לא נזכר כלל, ואף לא העונשים שנחתו עליו בזה אחר זה. תחת זאת, בדברי הימים ישנה תוספת רחבה של פרקים שלמים העוסקים בתיאור דוד: תפקידיו בניהול חיי המדינה וחיי הדת, פרוט של נאומים ארוכים חדורי רוח דתית עמוקה ומסירות נלהבת לאלוקי ישראל ולעם ישראל שנשא דוד.

יש שהסיקו מבחירה סלקטיבית זאת, שספר דברי הימים, בדומה לספרי כרונולוגיה של מלכי אומות העולם, הם שיר הלל למלך דוד, בו מצונזרים חטאיו, ותחת זו מפליגים בכוחו וגבורתו, ולא כן הדבר. לכאורה אם כך היה הדבר, הפרק שלנו שמתאר את כישלון העלאת ארון ה' הראשונה, היה מצונזר, והכתוב היה מסתפק בחגיגיות ההעלאה השניה של הארון, וכמובן שסיפור מפקד העם לא היה מסופר. העובדה שסיפורים אלו כן מפורטים בכתוב, מבלי לכסות על חלקו של דוד באירוע, מלמדת שאין מגמתו של מחבר דברי הימים באיש דוד, אלא באידיאליזציה של המלוכה. אידיאליזציה זו נלמדת הן מתיאור פועלו של דוד כמנהיג רוחני, אבל לא פחות מזה מדרכי התמודדותו עם כשלים בממלכה, והלקחים שמפיק ומיישם מהם.

חשיבות פולחן המקדש מודגשת מאד בספר דברי הימים, הדבר ניכר בפרקים הרבים המוקדשים לתיאור ההכנות לבניית המקדש, וחלקם של מלכי יהודה בשמירה על עבודת ה' בו. נדמה שהפרק שלנו המתאר את ההעלאה הראשונה של ארון ה' ואת האסון שהתרחש בעקבותיה, בא ללמד על חשיבות הדיוק המוחלט בעבודת הפולחן, ולשלול את האקסטזה הדתית כמי שמכתיבה את דרך עבודת הפולחן.

נציע הסבר להבדל קטן בין התיאור בשמואל לתיאור בדברי הימים, שמדגיש את הקפדנות על הדיוק בעבודת הפולחן.

בספר שמואל מתואר חטאו של עוזה במלים אלו:

וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר: (שמואל ב' ו', ו)

ואילו בדברי הימים שונו כמה מלים:

וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן כִּידֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶת יָדוֹ לֶאֱחֹז אֶת הָאָרוֹן כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר: (ט)

המלים "לאחוז את הארון" שמחבר דברי הימים מצא לנכון להוסיף על הנוסח של שמואל, באו לשלול אפשרות, שסיבת אחיזת הארון נועדה לייצב את עוזה עצמו לבל ייפול. נחזור שוב לנוסח הדברים בשמואל:

וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר. (שמואל ב' ו', ו)

את מי שמט הבקר? אולי את עוזה ואולי את הארון. ובדברי הימים:

וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶת יָדוֹ לֶאֱחֹז אֶת הָאָרוֹן כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר (ט). התוספת 'את הארון' לפני המלים 'כי שמטו הבקר', מחדדת את הסיטואציה המתארת הצלה של הארון מפני נפילה.

מחבר דברי הימים מדגיש שגם אחיזה של הארון כדי למנוע נפילה של הארון מצדיקה עונש מיתה, שכן רק הלוויים מופקדים על הובלת הארון, וכל חריגה מנוהלי הקדושה גוררת ענישה.

על הלקח הגדול שהפיק דוד מכישלון ההעלאה הראשונה, ויישומו, נלמד בהמשך בתיאור ההכנות להעלאה השניה.