יש שופט ויש משפט

את מענות הרֵעים צריך לבחון לא לפי ההקבלות המרובות בין דברי שלושתם, אלא לפי ההבדלים המעטים, ולפי תגובות איוב, על פי מילות מפתח.

המילה 'משפט' לא נזכרה כלל בדברי אליפז (פרקים ד'-ה'), וגם לא בתגובת איוב (פרקי ו'-ז'), והנה היא בולטת בדברי בלדד [1] וגם בתגובה הקשה והנוקבת של איוב (ולא נקדים את המאוחר). העולם מתנהל במשפט ובצדק! מה שרמז אליפז על בניו של איוב (ד', ז) – "זכר נא מי הוא נקי אבד"? אמר בלדד כמו 'מַכֶּה בפטיש' (ח', ד) – "אם בניך חטאו לו, וַיְשַלחֵם ביד פִּשעָם".

גם ההצעה של אליפז לאיוב, שיקבל עליו 'יִסוּרים של אהבה', מקבלת אצל בלדד עטיפה 'משפטית' (ח', ו), "אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה – כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ, וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ". (רק) אם תצא זך וישר במשפט, תזכה בגמול הראוי לך.

בלדד הוא מייצג מובהק של המחשבה הדתית, הוא איננו מתיימר בחיזיון סודי שגוּנַב לאוזנו ולא בקול מן הדממה, גם לא דרש וחקר בעולם שנברא. בלדד אומר מה שהוא יודע ממסורת זקנים, מסורת מדור ראשון, כי אנחנו יודעים רק מעט (ח', ח-י). "כִּי שְׁאַל נָא לְדֹר (=לחכמת דור) רִישׁוֹן, וְכוֹנֵן [לִבְּךָ] לְחֵקֶר אֲבוֹתָם... – הֲלֹא הֵם (=חכמי האבות] יוֹרוּךָ, יֹאמְרוּ לָךְ...", והוא מצטט מגדולי הדורות את משלי החכמה (שגם אליפז הזכיר), ולפיהם יש סיבתיות ברורה בטבע ובאדם.

בלי מים, צמחי מים נובלים ומתים – ומי שנשען על קורי עכביש, נופל.

וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי וַיֹּאמַר:
עַד אָן  (=מתי) תְּמַלֶּל (=תדבר) [שטויות] אֵלֶּה, וְרוּחַ כַּבִּיר אִמְרֵי פִיךָ –

הַאֵ-ל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט?! וְאִם שַׁ-דַּי יְעַוֵּת צֶדֶק?!
אִם בָּנֶיךָ חָטְאוּ לוֹ –  וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם!

אִם אַתָּה תְּשַׁחֵר (=תתפלל) אֶל אֵ-ל, וְאֶל שַׁ-דַּי תִּתְחַנָּן –
אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה – כִּי עַתָּה יָעִיר (=ישמור) עָלֶיךָ, וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ –
וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר (=קטנה), וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה (=תפרח) מְאֹד!

כִּי שְׁאַל נָא לְדֹר (=לחכמת דור) רִישׁוֹן, וְכוֹנֵן [לִבְּךָ] לְחֵקֶר אֲבוֹתָם –
כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע [הכֹּל], כִּי [כמו] צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ –
הֲלֹא הֵם (=חכמי האבות] יוֹרוּךָ, יֹאמְרוּ לָךְ, וּמִלִּבָּם יוֹצִאוּ מִלִּים:

[על גורל הרשע]:
הֲיִגְאֶה (=האם יתרומם) גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה?! [האם] יִשְׂגֶּה אָחוּ (=דשא) בְלִי מָיִם?!
עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ (=באביב צמיחתו) לֹא יִקָּטֵף [כי התייבש], וְלִפְנֵי כָל חָצִיר יִיבָשׁ –
כֵּן אָרְחוֹת כָּל שֹׁכְחֵי אֵ-ל, וְתִקְוַת חָנֵף (=רָשָע) תֹּאבֵד;
אֲשֶׁר יָקוֹט (=כָּזָב) כִּסְלוֹ (=מִשעַנתו), וּבֵית (=וקוּרֵי) עַכָּבִישׁ מִבְטַחוֹ –
יִשָּׁעֵן [הרשע) עַל בֵּיתוֹ וְלֹא יַעֲמֹד, יַחֲזִיק בּוֹ וְלֹא יָקוּם.

[עובר אל הצדיק [2], שבניגוד לצמחי מים בלי מים] –
רָטֹב (=רענן) הוּא לִפְנֵי שָׁמֶשׁ, וְעַל גַּנָּתוֹ יֹנַקְתּוֹ (=צמיחתו) תֵצֵא –
עַל גַּל [אבנים ומַעיָן), שָׁרָשָׁיו יְסֻבָּכוּ (=ייצרו סבך), בֵּית אֲבָנִים יֶחֱזֶה (=יֶחֱצֶה) –
אִם יְבַלְּעֶנּוּ (=יעקרנו) מִמְּקֹמוֹ, וְכִחֶשׁ בּוֹ  [כאילו] לֹא רְאִיתִיךָ –
הֶן הוּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ [של צדיק], וּמֵעָפָר אַחֵר יִצְמָחוּ [מחדש, שורשיו וענפיו].

הֶן אֵ-ל לֹא יִמְאַס תָּם!
וְלֹא יַחֲזִיק (=לא יתן חוזק) בְּיַד מְרֵעִים (=רשעים)!

עַד יְמַלֵּה שְׂחוֹק פִּיךָ [אם אתה צדיק באמת], וּשְׂפָתֶיךָ תְרוּעָה [של ניצחון];
שֹׂנְאֶיךָ יִלְבְּשׁוּ בֹשֶׁת, וְאֹהֶל רְשָׁעִים [ייעלם ו]אֵינֶנּוּ.

________________________

[1] וכך פירש רמב"ן בהקדמת פירושו לפרק ח'.
[2] פירוש כל התיאור על הרשע (שיֵעָקֵר, ויצמח אחר במקומו), לא מסתבר, כי בלדד מדבר בכל הפרק על רשע מול צדיק.

באדיבות אתר 929