יהוא אמנם מילא את צו ה' להכרית את בית אחאב, אך האופן האכזרי בו הוא ביצע את הדברים, והשוואה בינו לבין דוד, מעלה תחושה שתאוות השלטון שלו היתה יותר חזקה מרצונו למלא את דבר ה'.
המקרא מביע את דעתו לא רק על ידי אמירה גלויה, אלא גם באמירה סמויה.
במקרה של יהוא, האמירה הישירה נגד אכזריותו ועריצותו חסומה בפניו של המספר כמעט לגמרי, משום שבסופו של דבר נגזרה על בית אחאב השמדה, ומבחינה זו פעל נכון. אולם, המורכבות של המצב, הנובעת מהיבטים חיוביים של פעולות בית אחאב, ומהתנגדות עקרונית לאכזריות שלא לצורך, מעלה לדיון גם שאלות של 'באיזה אופן מיושם הציווי', ו'כמה אדם צריך להשתדל כדי למלאו'.
ההשוואה בין סיפור יהוא לסיפורי דוד מלמדת כי ריבוי הפרטים שהובלטו משרת מגמה כללית של מחשבות והרהורים על האופן שבו המועמד למלוכה תופס את מעמדו ועל יחסיו עם בית המלוכה הקודם.
רבים תופסים את הסיטואציה של יהוא במונחים של ציווי וביצוע. כשהמחשבה כלואה בסד הזה, השאלה היחידה העשויה להישאל היא אם ביצע את הציווי באופן יעיל או לא. אך לאור התנהגותו של דוד, אולי ניתן לתפוס את מעשי המועמד למלוכה, במרווח הזמן שבין משיחתו להתבססות המלוכה בפועל, כניסיון.
איך יתנהג אדם שהובטחה לו המלוכה? האם ההבטחה מתירה הכול? או אולי להפך, בהבטחה יש מבחן וניסיון? ואם הוכיח יהוא במהלכים של משיחתו יעילות בלתי רגילה, באים סיפורי דוד ורומזים כי בנסיבות מסוימות אולי יש לחפש דווקא את אי-היעילות.
אם ניסיון לפנינו, מותר לומר כי יהוא נכשל בו. המשימה הדתית של השמדת בית אחאב שעליה צּווה, עומדת במתח מוסרי ניכר מול הרצון - ניתן לומר התאווה - שהפגין כדי להשיג מלוכה בישראל. הקורא אינו יודע אל נכון אם התאמץ יהוא למלא את צו ה' והשיג את המלוכה, או שחיפש את המלוכה וכדי להשיגה מילא את רצון ה'.
אכן, לא בכדי נחרט ראשון מלכינו בזיכרון הלאומי כמי שקיבל מלוכה רק כשביקש אתונות.
יהוא מצטייר בספר מלכים כקושר, ומולו עומד סיפור דוד כדגם מופתי לדרך שבה ראוי להשיג מלוכה בישראל.
לכיוון הסתכלות אחר על מעשיו של יהוא ניתן לעיין בפוסט מאת הרב יגאל אריאל
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך כתב העת 'מגדים' בהוצאת תבונות