זעקה בוטה

ספר תהלים נפתח (א-ב) ב"אשרי האיש", באמונת הגמול ליחיד, ומיד בצמוד אליו - "למה רגשו גוים... על ה' ועל משיחו" - הפרט והכלל, היחיד והיחד.

גם כאן, מיד אחרי ההתמודדות האמונית הקשה מול הצלחת הרשעים וייסורי הצדיקים, באה ההתמודדות מול החורבן הנורא, עם תיאורים דומים למגילת 'איכה', ועם זעקה בוטה לישועה קרובה, בלי לחכות לדורות הבאים!

'ריבונו של עולם, "הַבֵּט לַבְּרִית"! אַל תִתֵן ניצחון לאויביך, וחרפה לשמך'

אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם - שלדי דינוזאורים היו ידועים בתרבויות הקדומות, וכך תוארה אצלם מלחמה  מיתולוגית נגד התנינים ביצירת העולם המוכר לנו; התורה שללה תפיסה זו, שכן כתוב (בראשית א, כא) – "ויברא א-להים את התנינִם גדולים" (ראו רמב"ן שם) – אבל בנביאים (ישעיהו כז, א; נא, ט-י), ובתהלים משמשים ה'תנינים' כמשל על רשעי עולם, וכן באיוב (מ-מא).

באדיבות אתר 929