הגלות - לא ספר כריתות

נכון לקרוא את פרקים נ' עד נ"ט כיחידה אחת – לחלוקת הפרקים אין משמעות.

יש בפרקים אלה תיאורים קשים המתאימים לימי מנשה – רדיפת הנביא ("עֶבֶד ה'") עד כדי הוצאתו להורג (נ"ג), עבודת אלילים גסה עם שחיטת ילדים למוֹלֶך, ועם מלך רדוף מתנות ("בַּשֶמֶן") השולח שליחי הַשפָּלה למרחקים (נ"ז), פשעים חמורים ושפיכת דם נקי (נ"ט). כל אלה, אין להם שום עֵדוּת או הקשר במעבר מבבל לפרס. מאידך, בפרקים אלו, כמו בפרקים הקודמים, הגלות היא מציאות מרה, ירושלים אֲבֵלה ומושפלת, זקוקה לנחמה ולהתנערות "מֵעָפָר" (נ"ב, ב), ויש בה חורבות, אבל תיאור של חורבן מוחלט ושממה יש רק בסוף הקינה (ס"ד, ט-י).

הנביא ממשיך בדרך ישעיהו ("לשון לִמוּדים"; ד) לדרוש בתורה בתוך הנבואה. פרשת "ספר כְּריתֻת" (='גט'; דברים כ"ד, א-ד) עומדת לנגד עיניו (ממש כמו פרשת המלך בפרק ב'), והוא מתמודד מול החרדה הגדולה – האם הגלות היא "ספר כריתות" (א), כמו של אישה ואֵם ששולחה מהבית? האם תוכל לחזור אל האיש "הראשון"? ואם חטאה "והיתה לאיש אחר", הרי "לא יוּכַל בַּעלהּ הראשון אשר שִלְחהּ, לָשוּב לְקַחְתהּ להיות לו לאשה..." (דברים שם)?

שאלה זו לא עלתה בתורה עצמה, כי הדימוי הקובע בתורה ליחסי ה' עם עַמו הוא של "בני בכֹרי ישראל" (שמות ד', כב) – "בנים אַתֶם לה' א-להיכם" (דברים י"ד, א). בנים תמיד יוכלו לחזור אל אביהם, כי אבהות איננה פוקעת לעולם – בשונה מדברי הנביאים, הדימוי של יחסי איש ואשה לא נזכר בתורה כלל.

תשובת הנביא נחרצת – מעולם לא כתב ה' לכנסת ישראל "ספר כריתות", ושערי הגאולה מהגלות תמיד פתוחים.

באדיבות אתר 929