בכל צרתם לו צר

"בְּכָל צָרָתָם לא [לוֹ] צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם..." (ישעיהו ס"ג, ט) 

"בכל צרתם לו צר" - בעת שהיו בצרה בגלות, היה דומה להם כאב שצרת בנו צר לו כאילו היה צרה לו לעצמו, ועל ידי כן "מלאך פניו הושיעם", הושיעם תמיד על ידי שליח של פניו והשגחתו כי היתה השגחתו דבוק עמהם תמיד.

בעת שהגיע זמן גאולתם מן הצרה והגלות, אז "באהבתו ובחמלתו הוא גאלם", אז לא גאלם עוד על ידי מלאך פניו שליח של השגחתו שזה ימלץ על נסים נסתרים, שההשגחה מעוטפת במסך טבעיי, רק הוא בעצמו גאלם בנסים גלויים ומפורסמים, בלתי נתונים תחת חקי הטבע כלל.

והגאולה הזאת היתה "באהבתו ובחמלתו",

האהבה תהיה מצד המעלות העצמיות אשר ימצא האוהב בהנאהב,

והחמלה תהיה מצד דכאות כח הנחמל וחולשתו,

כי מצד שני דברים אלה גאל את ישראל, מצד מעלתם ומצד חולשתם.

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.