בין החזון למציאות

פרק ג' מתאר בפנינו את המפגש הראשון בין החזון למציאות של ימי שיבת ציון. הצהרתו החגיגית של כורש כיוונה את העם לגאולת ירושלים ובניית המקדש, אולם פרקנו נפתח בתיאור מצב תמציתי: חודש תשרי מגיע "בְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּעָרִים" (א). בהערת אגב אנו מתוודעים לעובדה שתלווה את התקופה - הארץ אינה ריקה ויש בה אוכלוסיה עוינת ומאיימת "כִּי בְּאֵימָה עֲלֵיהֶם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת" (ג). בתוך ירושלים החרבה, בין גלי הריסות של המקדש והר הבית מוקם המזבח, מתחדשת עבודת הקרבנות ונחגגים החגים. חלקו השני של הפרק מתאר את חגיגת יסוד המקדש, המלווה ברגשות מעורבים. 

1. "וַיָּכִינוּ הַמִּזְבֵּחַ עַל מְכוֹנתָֹיו כִּי בְּאֵימָה עֲלֵיהֶם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת" (ג)
מה בין האימה מעמי הארצות ובין הקמת המזבח? השוו בין פירוש המלבי"ם לפירוש הרמ"ק כיצד רואה כל אחד מהם את היחס בין האירועים?
מלבי"ם: הוא טעם מדוע המתינו עד התאספו העם כלול ולא עשו מזבח עד עתה, מפני שיראו שעמי הארצות ישביתו אותם בהיותם אנשים מעטים.
רמ"ק (ר' משה קמחי, מופיע כראב"ע במקראות גדולות): בעבור אימה עליהם הכינו מזבח לאל שיעזרם.

2. תיאור חגיגת חגי תשרי: אלו מחגי תשרי מוזכרים? אלו ממאפייני החגים מודגשים בפרקנו? אלו אינם מוזכרים? שימו לב למרכזיות הקרבת הקרבנות בתיאור ונסו לחשוב על משמעותה.

3. שבי ציון שואפים לשחזר את תהילת ימי שלמה. השוו פס' ז בפרקנו לדה"ב ב' יד-טו; פס' ח למל"א ו' א; השוו פס' י למל"א ה' יז-יט. שימו לב לדמיון בתאריכים, לשאיפה לשיתוף פעולה בינלאומי ולרצון להשתמש בחומרי בניה מעולים.

4. במקרא מופיעים תיאורי חנוכת המשכן והמקדש אולם תיאור יסוד המקדש הוא תיאור יחיד המופיע רק בספרנו, כנראה בגלל חשיבותו כצעד ראשון בהתגשמות חזון הגאולה. יחד עם זאת, השמחה באירוע רחוקה מלהיות שלמה. נסו לחשוב על השילוב בין השמחה והעצב, מה דעתכם על התגובות השונות? האם אתם יכולים למצוא לכך הקבלות בימינו?
עיינו גם בפסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה לה:
...מפני מה מחצה בוכים ומחצה שמחים? אלא זקינים שראו בכבוד הבית הזה ששרתה בו שכינה, וראו הבית האחרון שלא שרתה בו שכינה היו בוכים, אבל בניהם שלא ראו בכבוד הבית הראשון וראו בבניין של בית האחרון היו שמחים.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"