בניין המקדש החל עם ציפיה מאוד גדולה אך מה רבתה האכזבה כאשר נתגלה שבית שני קטן לעומת בית ראשון, ואפילו שכינה לא שורה בו. מה הסיבות לכך? ומה ניתן ללמוד מכך לימינו?
לבוני המקדש היה חלום גדול - לבנות בית מפואר שאליו יבואו כל העמים, כמו מקדש שְׁלֹמֹה. ניתן לראות זאת בתאריכים הסמליים של שלבי הבנייה: המזבח נחנך בראש השנה, יום אוניברסלי, בדומה למקדש שלמה שנחנך בחודש השביעי. בניין הבית התחיל בחודש אייר, שבו החל שלמה בשעתו את מלאכת בניית המקדש. אולם, לאחר כמה שנים נפסקה עבודת הבנייה. הגורם הישיר לכך הוא חיצוני - כתב השטנה שכתבו צרי יהודה ובנימין. עם זאת, ישנו גם גורם פנימי - ייאוש של העם, הבא לידי ביטוי בנבואת חגי: "הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת" (חגי א', ב). חגי מעודד את העם: "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן" (שם ב', ט). בסופו של דבר, המקדש נבנה. אולם, חנוכת בית שני קטנה ועלובה מחנוכת בית ראשון - היא מתוארת בשלושה פסוקים בלבד, מספר הקרבנות קטן בהשוואה לחנוכת בית ראשון, ולא יורדת אש מן השמים. אין השראת שכינה.
מדוע בבית שני אין השראת שכינה?
ריש לקיש בגמרא ביומא תולה זאת בהישארות העם בבל: "אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא - נמשלתם ככסף, שאין רקב שולט בו, עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו" (יומא דף ט ע"ב). ר' יוחנן עונה לו: גם אם כולם היו עולים לא הייתה שורה שכינה, כיוון שהמקדש נבנה בחסות פרסית: "דכתיב: יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם. אף על גב דיפת אלהים ליפת - אין השכינה שורה אלא באהלי שם" (שם). במקדש כזה ה' לא נמצא באופן תדיר. בניגוד לבית ראשון שנבנה לאחר כיבוש ירושלים כעיר מלכות המאחדת את העם בארץ ישראל היהודית, בבית שני המקדש נבנה בתוך עיר שעדיין לא בנויה, בתוך ארץ ישראל הנשלטת על ידי פרס.
אין ספק שתקומת עם ישראל בדורות האחרונים דומה להתרחשויות בימי בית ראשון - בתש"ח הוקמה מדינה, לאחר מכן שוחררה ירושלים בעקבות האחדות במלחמת ששת הימים, והמהלך נפסק במסירת ההר. על מנת להמשיך את המהלך ולהגיע לבנין מקדש כבית ראשון אנו נדרשים לאחדות ולמסירות נפש.
סוכם על ידי צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנ"ך תשס"ד