בגידה

בפרקנו מביע איוב את אכזבתו הגדולה מרעיו, שאינם מושיטים לו יד. אפשר שנלמד משהו מן הדימויים שאיוב משתמש בהם בתיאור בגידת הרעים:

"אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ:  הַקֹּדְרִים מִנִּי קָרַח עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָׁלֶג:  בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם:  יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְיֹאבֵדוּ:  הִבִּיטוּ אָרְחוֹת תֵּמָא הֲלִיכֹת שְׁבָא קִוּוּ לָמוֹ:  בֹּשׁוּ כִּי בָטָח בָּאוּ עָדֶיהָ וַיֶּחְפָּרוּ" (טו-כ)

באזורי עוץ וחרן החום בקיץ מגיע על פי עדותם של מקומיים ל-53 מעלות (צלזיוס). גם תימן, שוח ונעמה, מקומותיהם של הרֵעִים הם מדבריות, שאין בהם חקלאות רבה, ויושביהם מתפרנסים בעיקר מגידול מקנה. הנוף הרגיל במדבריות אלו הוא מרחבים ריקים אינסופיים המבותרים בערוצים עמוקים ויבשים. הגשם מגיע לשם לעתים רחוקות, המים נכנסים לערוצים העמוקים, המרופדים לעתים קרובות בסלע שאינו מחלחל, והם זורמים בעוצמה רבה במורד הערוץ. שוכני המדבריות מייחלים לזרמי עוז אלו, המחיים את צמחי המדבר, מצמיחים דשא בשממה, מספקים מים לאדם ולמקנה וממלאים את בורות הנגר העילי ואת הבארות. רעי איוב בימי רעותם עמו נמשלים להרי קרח רחוקים הצוברים עליהם שלג העתיד להינמס באביב ולמלא את הנחלים מים, ששוכן המדבר כה זקוק להם.

אך לעיתים מעוותים המים את דרכם ופורצים להם דרך חדשה בעוצמת זרימתם. הם 'בוגדים' ברועה הצאן המייחל להם בתחתית הערוץ, ועוברים בדרכם החדשה לערוץ אחר, הזורם אל שכניו -  יריביו של הרועה דנן או לערוץ הזורם למרחקים בכיוון הפוך.

לעיתים שוקעים המים לפתע בפיסת אדמה מחלחלת, ומנקודת מבטו של הרועה הממתין להם בכיליון עיניים הם נעלמים בבת אחת ומותירים את תקוותו תלויה באוויר ואת צימאונו וצימאון מקנהו בוערים באש.

על כך התפלל גם משורר תהילים, דויד מלכנו: "שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב" (תהילים קכ"ו, ד). אנו מייחלים לגאולה כרועה הצאן במדבר היבש. אם מי האפיק יזרמו כסדרם מכוח הגשם הפתאומי, לא ישנו את דרכם ולא ייבלעו באדמה באמצע דרכם, הגאולה תבוא לפתע בצעדי ענק ובזרימה עזה, שתרווה את נפשות הצמאים אליה. 'הושע נא ... הצמאים לישעך כארץ עייפה בלי מים'

לעיון נוסף ראו את פירוש המלבי"ם