אפשר לבנות סוכה

"וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד" (יז)

על מה שמחו כל כך? ומדוע לא בנו סוכות בעבר, ואילו בימי נחמיה יכלו לבנות סוכות?

בזמן בית ראשון, ואף לפני כן, בשבת עם ישראל על אדמתו, היתה החקלאות בארץ אינטנסיבית ביותר. באותם הימים היה מחסור גדול בעצי בנייה. באותם ימים של מחסור בעצים יכלו רק מעטים להרשות להם בניית מבנה עראי כסוכה.

שינוי יסודי חל באופיו של נוף הארץ לאחר גלות עשרת השבטים וחורבן בית ראשון. אף ששרדו בארץ "כורמים ויוגבים", והתיישבו בה שומרונים, עמונים ומואבים, לא הצליחו מתיישבים אלה לשמור על התרבות החקלאית, במיוחד של חקלאות ההר, שנהרסה כבר במסעות המלחמה שקדמו לחורבן. הד למצב זה נשמע בנבואת ירמיה ויחזקאל, ובמיוחד בדברי נביאי שיבת ציון. באותה תקופה של חורבן, שטחי המיזרע והמטע הוזנחו, והחלו להתפתח במקומם שיחים ועצי יער. במקום אחר כבר העלינו את ההשקפה, שבתקופות שלום לא היו יערות בארץ, לא בימי המקרא, ולא לאחר מכן בתקופת המשנה והתלמוד (ראה את מאמרנו "על העץ והיער בנופה הקדום של הארץ", טבע וארץ, מרחשוון תשכ"ו). רק בימי חורבן וגלות הלכו היערות והשתלטו מחדש על שדות המיזרע והמטע, כדברי הנביא: "והשימותי גפנה ותאנתה... ושמתים ליער" (הושע ב', יד).

עתה בימי שיבת ציון, שעה שהמתיישבים שעלו מבבל לא הצליחו לשקם את חקלאות ההר, התפתחו חורשים ויערות במקום המטעים המוזנחים.

נראה לנו להעיר על עובדה מעניינת, כי שלוש פעמים באה במקרא הפקודה לעלות להר ולברא או לכרות עצים, וכולן נאמרו בימי כיבוש וחורבן החקלאות. הפעם השלישית היא בימי נחמיה: "צאו ההר והביאו עלי זית, ועלי עץ שמן..." (טו) . כאן באה ההכרזה: הנה לפניכם הר שכולו עוטה עצי יער ומטעים מוזנחים שהם הפקר, יש רק לכרות אותם ולבנות מהם סוכות. (פרשנויות נוספות על פסוק זה ראה ברד"צ הופמן ובפוסט של הרב יהודה זולדן)

נראה לנו שאותה השמחה שצוינה בפרקנו, ששמחו בה בני ישראל לאחר שהתקינו את הסוכות מעצי היער, מקורה בעובדה כי אותם המתיישבים שדיורם היה בוודאי דל ביותר, יכלו להקים להם "שיכון" מרווח יחסית ולו גם עראי. אכן שפע כזה בעצי בנייה לסוכות לא היה בארץ מימי יהושע בן נון, ואפשר שלכך כיוון הכתוב: "כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן" (יז). (להסברים נוספים על הפסוק ראה את שיעורו של הרב מנשה וינר)

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך המאמר "מוטבים של נוף וחקלאות מימי שיבת ציון", ספר זר-כבוד, הוצאת החברה לחקר המקרא בישראל. עמ' 319-322