סוכות בנחמיה לפי המסורת

"וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד-מֹשֶׁה אֲשֶׁר- יֵשְׁבוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל-עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי-זַיִת וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדָס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב:  וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ- לָהֶם סֻכּוֹת ... וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא-עָשׂוּ מִימֵי- יֵשׁוּעַ בִּן-נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד: וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם מִן-הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעֲשׂוּ-חָג שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט" (נחמיה ח', יד-יח)

רד"צ הופמן לויקרא כ"ג, מ

"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת וְעַרְבֵי-נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כ"ג, מ) - 

... אם נעבור בהתעמקות יתירה על הפסוקים בנחמיה ח', יד-יח, לא יקשה עלינו למצוא ביאור משביע רצון שיתאים למסורה. אמנם פסוקים אלה כשהם לעצמם מתמיהים מאד ... וזה מביאנו לידי השערה, שהביטוי 'עשה סוכות' אין פירושו 'לבנות סוכות', אלא כמו 'עשה חג הסוכות' (דברים ט"ז, יג; עזרא ג', ד), 'לחוג את חג הסוכות', מצוה שכוללת גם שאר הטכסים של חג הסוכות. לפי זה מסופר בנחמיה ח', יד-טו, כי ראשי האבות שבאו אל עזרא "להשכיל אל דברי התורה" (יג), מצאו כתוב, כי לפי מצוות ה' עליהם לשבת בסוכות ולצוות לעם להכין הכל לחגיגת חג הסוכות כהלכתו ("לעשות סכות ככתוב" (טו). מוכרחים לפרש כך, משום שלא מצינו בתורה שמצוה "לעשות סוכות", אלא "לשבת בסכות", כשם שגם בנחמיה ח', יד כתוב "אשר ישבו וגו'"); ולתכלית זו צריכים היו לעלות על ההרים כדי להצטייד בעלים לסוכות ובנטעים לאיגוד הלולב.

פרי עץ הדר לא נזכר, משום שבימי חג אוסף התבואה היה זה מוכן בידי כל אחד, וכך היו גם ערבי הנחל מצויים בכל מקום; ורק כפות תמרים וענף עץ עבות, והעלים הירוקים והיפים של זית ועצי שמן והדס היו מוכרחים להביא מן ההרים. 

ונכונה, איפוא, תפיסת התלמוד (סוכה דף יב עמוד א) של נחמיה ח', טו, שלפיה לקחו שלושת המינים הראשונים לסוכות והשניים האחרונים לאיגוד הלולב. 

ואחר כך מספר פסוק טז: "ויעשו להם סכות". מובן, שזה נעשה לפני החג, משום שהחג היה אסור במלאכה.

ובפסוקים יז-יח מסופר על חגיגת החג כך: "ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות, וישבו בסכות, כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן" (כלומר: בהשתתפות כה גדולה וכללית) ...

"ותהי שמחה גדולה מאד" (יז) באיגוד הלולב (כפי המצווה בויקרא כ"ג, מ),

"ויקרא בספר תורת האלהים יום ביום... " (יח) ופסוק יח מסיים את הסיפור במלות: "ויעשו חג שבעת ימים וביום השמיני עצרת כמשפט" (שם).

הקרבנות אינם נזכרים כלל, משום שבהם לא השתתף העם כולו וגם משום שהקפידו להקריבם גם בזמנים הקדומים (השוה עזרא ג', ד; דברי הימים ב ח', יג).

הנה כי כן נמצאים הפסוקים שלפנינו בהתאמה גמורה עם הפשט המקובל של החוק לפי המסורת.

עוד על אותו עניין ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב יהודה זולדן כן בפוסט מאת פרופ' יהודה פליקס

רד"צ הופמן - ר' דוד צבי הופמן חי בשנים 1843-1921 היה ממנהיגי יהדות גרמניה בסוף המאה ה-19וממנהיגיה של אסכולת "תורה עם דרך ארץ", או "נאו-אורתודוקסיה". כיהן כראש בית המדרש לרבנים בברלין. עסק בחקר התלמוד, בהוראתו ובפסיקת הלכה, אך נודע בעיקר בזכות פירושיו למקרא, שבהם נלחם במסקנותיה של ביקורת המקרא בימיו, בצורה חזיתית ובשימוש בכלים מדעיים.