מכת ארבה (א-כ)

מכת דבר (א-ז)

ה' מצווה את משה ללכת אל פרעה (שוב) ולהתריע בפניו על מכה נוספת - "דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד" (ג). כמו במכה הקודמת, גם במכת דבר יש הפליה בין עם ישראל ובין המצרים. בעקבות הדבר הכבד "וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם" (ו). למרות שפרעה מבין שמקנה ישראל לא נפגע, פרעה ממשיך להתעקש ולא משחרר את העם.

מכת שחין (ח-יב)

מכת צפרדעים (א-יא)

לאחר ש"וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם" (ג) הצפרדעים מגיעות למצרים. פרעה לא מצליח לעמוד במכה הזאת ומבקש ממשה ואהרון להתפלל לה' ולהסיר את הצפרדעים. פרעה כמובן מוסיף שתמורת התפילה להסרת הצפרדעים הוא ישחרר את עם ישראל לזבוח לה'. משה מתפלל לה' והצפרדעים מתות. אך כשפרעה ראה "כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת-לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם" (יא).

מכת כינים (יב-טו)

"וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות ז', ד)

אין ישראל נקרא "צבא ה'", אלא "צבאות ה'", וברוח זו גם נקרא "קהל גוים", ולא רק "גוי".

פירושו, כי ישראל מייצג ריבוי רב-גווני של תכונות לאומיות שונות, ריבוי אשר מצביע על העובדה, כי התורה, אומנותו של היהודי, אינה קשורה למעמד חברתי מסויים או לתכונה לאומית מיוחדת. אדרבה, היא מזמינה את כלל האנושות, על כל גווניה, לקבל את מרות ה'.

תשובת ה' למשה (א-ז)

הפרק הקודם הסתיים בהתנגדות של משה ללכת אל פרעה מכיוון שהוא ערל שפתים. כמו בשליחות הראשונה, אהרון הוא הפתרון "רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ" (א) (השוו: "וְהָיָה הוּא יִהְיֶה-לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה-לּוֹ לֵאלֹהִים" (ד', טז)). ה' מודיע מראש שפרעה לא עומד לשמוע אליהם, אך במקביל ה' ירבה את אותותיו ומופתיו במצרים כשהמטרה היא: "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה בִּנְטֹתִי אֶת-יָדִי עַל-מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם" (ה).

בשורת הגאולה (ב-ט)

הפסוק הראשון של הפרק הוא המשך התשובה של ה' מהפרק הקודם. פסוק ב' פותח בנאום ארוך של ה' על הגאולה העתידית של עם ישראל. הנאום נפתח באזכור אבות האומה ועובר ל"ארבע לשונות הגאולה". לאחר ההבטחות הגדולות משה פונה אל בני ישראל אך הם "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (ט).

חידוש שליחותו של משה (י-ל)

"וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם" (שמות י"א, ג)

שלא היו אנשי מצרים שונאים אותם על המכות,

אבל מוסיפין בהם אהבה ונושאים חן בעיניהם,

לאמר, אנחנו הרשעים גם עושים חמס, וראוי הוא שיחונן אתכם האלהים.

גם האיש משה, המביא עליהם המכות, גדול מאד בכל ארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ואנשי ריבו.

ובעיני העם, ישראל, 

פרקנו בנוי משיחות רבות בין דמויות שונות, בכל פעם שני צדדים לשיחה. הפרק פותח בהתייצבות משה ואהרון מול פרעה ומסיים בייאוש של משה מהשליחות.

משה ואהרון מול פרעה (א-ה)

האותות (א-ט)

הדיון בין ה' למשה ממשיך גם בפרקנו. משה טוען שהזקנים לא יאמינו לו ולא ישמעו בקולו "כִּי יֹאמְרוּ לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'" (א).(השוו: "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי" (ג', טז)). כעת ה' נותן למשה שלוש אותות כדי שהזקנים יאמינו לו: הראשון אות המטה-נחש; השני אות היד המצורעת; והשלישי אות הפיכת מי היאור לדם.

המשך הויכוח בין משה לה' (י-יז)

מעמד הסנה (א-ה)

משה משוטט במדין במדבר והוא מגיע אל "הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה" (א). לפתע רואה משה מחזה מסקרן "וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (ב). משה הולך אל הסנה, וכאשר ה' רואה שמשה התקרב אל הסנה הוא קורא לעברו "אַל-תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל-נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא" (ה).

דו שיח בין ה' למשה (ו-כב)