מדוע התורה בחרה לייחס את משה ואהרן דווקא בנקודה זו? ומדוע חוזר ציוויו של ה' למשה פעמיים - לפני ואחרי היחוס?

משה ואהרן נצטוו לדבר אל בני ישראל ואל פרעה את אותם דברים, אך בעומק - הם נצטוו לגלות שתי התייחסויות שונות לקב"ה.

לידה (משה) והצלה (א-י)

מבני יעקב לבני ישראל (א-ז)

ספר בראשית הסתיים בסצנת המיתה של יוסף. ספר שמות מזכיר את שמות בני יעקב ומספר על מות יוסף, אך אז עובר להתעסק בהפך הגמור מהמוות, פריון וילודה: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם" (ז).

קבורת יעקב (א-יד)

לאחר מות יעקב יוסף מבכה על אביו. הוא מצווה את הרופאים המצרים "לַחֲנֹט אֶת-אָבִיו" (ב). לאחר "יְמֵי בְכִיתוֹ" (ד) יוסף מבקש מפרעה (באופן עקיף) ללכת לכנען ולקבור אותו שם. פרעה מאשר והמשפחה כולה עולה ממצרים לכנען לקבור את יעקב בארץ. בגרן האטד עורכים ילדיו מספד גדול שגם יושב הארץ הכנעני ער לו. לאחר מכן בני יעקב מעלים אותו למערת המכפלה וקוברים את יעקב שם.

יוסף ואחיו לאחר מות יעקב (טו-כב)

משה פונה אל פרעה בבקשת שישחרר את בנ"י לשלושה ימים לעבוד את ה' במדבר. נראה שמטרת משה היא ללמד את פרעה שבנ"י הם עבדי ה' ולא עבדיו. 

למשה ולאהרון יש תפקידים שונים בהנהגה הקשורים באופיים - משה הוא דמות של 'בין אדם למקום' ואילו אהרון של 'בין אדם לחברו'. שמואל הוא המאחד בין שתי הדמויות.

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (שמות י"ד, טו)

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כא

"שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו" (תהילים ס"ה, ג) - ... אתה מוצא בשר ודם אינו יכול לשמוע שיחת שנים כאחד, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא הכל מתפללין לפניו והוא שומע ומקבל תפלתן.

"וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם כָּבֵד מְאֹד לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן" (שמות י', יד)

ואחריו לא יהיה כן - הכתוב מודיע אותנו מדרך הנבואה שאחריו לא יהיה כן. וכתב רש"י: ואותו שהיה בימי יואל שנאמר בו "כמוהו לא נהיה מן העולם" (יואל ב', ב), למדנו שהיו גדול משל משה, אותו של יואל היה על ידי מינים הרבה שהיה יחד ארבה וחסיל וילק וגזם, אבל של משה שלא היה אלא מין אחד, וכמוהו לא היה ולא יהיה...

"אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרֹן וְכַרְמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן" (שמות ו', יד)

רש"י:
מתוך שהוזקק ליחס שבטו של לוי עד משה ואהרן, בשביל משה ואהרן, התחיל ליחסם דרך תולדותם מראובן.

ובפסיקתא גדולה [=פיסקתא רבתי אות ז] ראיתי:

לפי שקנטרם יעקב אביהם לשלשה שבטים הללו בשעת מותו (בראשית מ"ט, א-ז), חזר הכתוב ויחסם כאן לבדם לומר שחשובים הם.