חלקו הראשון של הפרק בנוי בצורה של כלל ופרט. הפרק פותח באמירות כלליות לגבי קדושת הבכורות והפסח ולאחר מכן מפרט אמירות אלו בפסקות הנפתחות במילים "והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני" (ה, יא)
כלל: בכורות ופסח (א-ד)
הכתוב מכריז באופן כללי על שני העניינים שהוא עומד לפרט עליהם בהמשך. הראשון (שיורחב אחרון) הוא קדושת הבכורות "קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא" (ב) והשני הוא זכירת הפסח "זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (ג).