"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים ל', ב)

ושבת עד ה' אלהיך - תהיה תשובתך כדי לעשות רצון קונך בלבד. וזו היא התשובה שאמרו זכרונם לברכה שמגעת עד כסא הכבוד (יומא פו, א).

ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום - לא מצות אנשים מלומדה כמו שעשית קודם לכן.

רשימת הארורים שבפרקנו נוגעת בשלוש העבירות החמורות, אך מה פשרן של מצוות בין אדם לחברו המופיעות גם הן ברשימה?

פרק ל"א בנוי ממבנה כפול המציג שתי אפשרויות לעתיד: חלקה הראשון מתייחס לעתיד באופטימיות ובתקווה; ואילו חלקה השני פסימי יותר, ומתייחס לעתיד בו העם זונה וה' מסתיר פניו ממנו.

"... פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה. וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה. לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ..." (דברים כ"ט, יז-יט)

פרקנו הוא הפרק החותם של ספר דברים, ומספר על מותו של משה.

בעקבות הציווי של ה' בפרק ל"ב, משה עולה אל הר נבו ושם הוא רואה את כל הארץ: "ַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן. וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר" (א-ג). אמנם נאמר שמשה נקבר ב"הר נבו", אך איש לא ידע (עד היום) את מקום קבורתו של משה.

בפרקנו משה מברך את שבטי ישראל לפני מותו. הברכות כתובות בצורה של שירה ולכן הן כתובות בצורה קשה עם מילים רבות לא מובנות וקשיים תחביריים. נעמוד על ברכת משה באופן כללי לכל שבט לפי סדר הופעתו בברכת משה.

הראשון שמופיע הוא שבט ראובן (ו). משה מברך את ראובן שימשיך להתקיים על אף מספר האנשים (=מתיו) הקטן.

משה מברך את שבט יהודה (ז) שה' ישמע את תפילתו ביציאה למלחמה: שהחיילים ישובו לעמם, ושיצליח במלחמה.

משה מבקש ששבט לוי (ח-יא) יזכו לשרת את עם ישראל נכונה ושה' יעניק להם הצלחה והגנה.

בפרקנו מופיעה השירה במלואה אחרי שנזכרה כמה פעמים בפרק הקודם. לאחר השירה משה מטיף לעם ישראל ולבסוף מופיע ציווי ה' למשה למות בהר נבו.

שירת משה (א-מג)

בפרקים הקרובים, ועד סוף ספר דברים אנו עומדים לקרוא על ההכנות למותו של משה. בפרקנו מתואר מינוי יהושע ויצירת מנגנוני הגנה ושמירה על עם ישראל מפני החטא.

מינוי יהושע (א-ח)

משה מעיד על עצמו שהוא בן מאה ועשרים שנים, והוא לא יכול לעבור את הירדן ולהיכנס לארץ, כפי שה' אמר לו. לכן משה קורא ליהושע ומחזק אותו לעיני כל ישראל "חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם" (ז).

פרשת התשובה (א-י)

הפרק הקודם אמנם הסתיים בנבואת פורענות על הדור הבא של עם ישראל, אך כאן משה מזכיר את מושג התשובה. גם אם תבוא על העם קללה קשה העם יוכל לשוב אל ה'. בעקבות השיבה של העם אל ה', ה' ישוב אל העם: "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ... וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה" (ב-ג). התשובה יכולה להפוך את הגלגל, להשיב את עם ישראל לארץ ואף לזכותם בברכה: "כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ" (ט).

בשני הפרקים הקרובים אנו עומדים לקרוא על חיזוק הברית שכורת משה עם ישראל בערבות מואב.

פתיחה (א-ח)

בפסקה זאת משה מכנס את כל ישראל ומזכיר להם את הבסיס לברית שבינם לבין ה': "אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְעֵינֵיכֶם..." (א) ומכאן משה מזכיר את כל הטובות שעשה ה' לישראל מאז יציאת מצרים ועד הגיעם לערבות מואב. בעקבות נסים אלו עם ישראל צריך להבין שעליו לשמור את המצוות : "לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן" (ח).

יסוד הברית (ט-כז)