פחד העמים (א)

פסוק זה מסיים את סיפור מעבר הירדן: בעקבות מעבר הירדן וכניסת עם ישראל לארץ, העמים פחדו מפני בני ישראל "וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

מילת בני ישראל (ב-ח)

שתים עשרה אבנים לזכרון (א-ט)

כבר בפרק הקודם, לפני מעבר הירדן, ה' ציווה את יהושע לבחור שנים עשר אנשים, איש מכל שבט וכעת ה' מבהיר ליהושע מה עליהם לעשות: כל אחד מהם צריך ליטול אבן מהירדן, לקחת אותה איתו ולשים "בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה" (ג). האבנים מיועדות לזכרון של נס מעבר הירדן "עַד עוֹלָם" (ז). מלבד שתים עשרה האבנים האלו, יהושע הקים בתוך הירדן שתים עשרה אבנים נוספות.

סיום מעבר הירדן (י-יד)

"וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן" (דברים ל"ד, א)

וטעם המראה הזאת אשר הראהו,

בעבור שהייתה הארץ מלאה כל טוב, צבי לכל הארצות,

מאשר היה גלוי לפניו רוב האהבה שהיה משה רבנו אוהב את ישראל,

שמחו ברבות הטובה בראות עיניו.

שני הפרקים הקרובים עוסקים במעבר הירדן. המעבר בירדן מציין את כניסת עם ישראל לארץ, ולכן אירוע זה תופס מקום משמעותי בספר יהושע.

ההכנות למעבר (א-יג)

בני ישראל מגיעים אל הירדן שלושה ימים לפני שהם עוברים בו. שוטרי בני ישראל מכינים את העם למעבר הירדן ואוסרים על קרבה בין העם לארון ה' שעובר עם העם לארץ המובטחת.

שליחת מרגלים ליריחו (א)

יהושע שולח מרגלים ליריחו, העיר הראשונה שעם ישראל עומד לכבוש. המרגלים נשלחים ב"חרש", כלומר בלחש, כדי שלא ידעו על היכנסם לעיר. המרגלים מגיעים אל בית אישה זונה, רחב, שמהכתובים עולה שגרה בקצה של העיר ("כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת" - טו).

הרדיפה והחבאת המרגלים (ב-ז)

יהושע המנהיג החדש (א-ט)

יהושע מקבל מה' את תפקיד ההנהגה וגם את הגדרת המשימה באותה הנשימה "מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה אַתָּה וְכָל הָעָם הַזֶּה" (ב). עם המשימה ה' מחזק את יהושע בהבטחה "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ" (ה), "חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ" (ו). יהושע צריך את החיזוק מה' כדי להיכנס לתפקיד של משה, האיש שהיה הקרוב ביותר לה'.

בתחילת דרכו של יהושע כמנהיג אנו נחשפים למורכבות תפקידו כנביא, שר צבא, ומנהיג מדיני של העם. מעמד מורכב זה נדרש על מנת להכניס את עם ישראל לארצו, אך לאחר מכן הוא יפוצל לתפקידים נפרדים.

בסיכום חייו של משה, מתארת אותו התורה מצד אחד כדמות טראגית שהקריבה את טובתה האישית למען הכלל, ומן הצד השני כדמות מופת שזכתה לקרבת אלוקים מיוחדת במינה.

"וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ..." (דברים ל"ג, א)

רש"י לפסוק ז:

"שמע ה' קול יהודה" (ל"ג, ז) כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה, ואף כשחלקו ארץ ישראל נטל שמעון מתוך גורלו של יהודה.
ומפני מה לא ייחד לו ברכה בפני עצמו? 
שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים [=מעשה זמרי בן סלוא בבעל פעור].

חז"ל משווים בין כנסת ישראל החוצה את הירדן ליעקב אבינו. בחציית הירדן מממש עם ישראל את מה שנצרב בו משכבר - מימיו של אבינו יעקב - גלות בניכר וחזרה אל הארץ.