איך ומדוע, דווקא לנוכח מגמת ההתעצמות של דוד, העז מלך עמון להשפיל את שליחי דוד, שהגיעו לנחמו על מות אביו? מה הניע אותו להתגרות בדוד, עד כדי הגעה לפריצת מלחמה?

ציבא אינו מכיר באדנותו של מפיבשת. דוד מנסה להעמידו על מקומו אך הצלחתו חלקית.

סיפור מפיבשת מסתיים בשתיקת דוד. וזו שתיקה שמפרה את ברית יהונתן לו נשבע דוד. שבועת ה' הופרה. מפיבשת נושל. הידידות הופרה. ועמה נפלה הממלכה כולה.

גזירת הכתוב היא שאין בית דין ממיתין אדם בהודאת פיו בלבד, מה פשר הדבר? וכיצד אם כן ניתן להבין את גזר דינו של הגר העמלקי?

"וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ" (שמואל ב ח', טו)

דברים רבה (וילנא) פרשת שופטים פרשה ה סימן ג

כבר נאמר לנו שדוד מלך על כל ישראל, מדוע שוב? וגם על איך אפשר לשלב שני עניינים כל כך הפוכים זה מזה – משפט וצדקה?

בפרקנו מתבשר דוד בבשורות גדולות, אך המדרש מתאר כי יחד עם זאת התהלך דוד בתחושת החמצה על כך שלא הוא יבנה את בית המקדש.

האם נביא הוא מגיד עתידות, יודע כל? ומה זה אומר עליו כשעצתו מבוטלת לחלוטין על ידי האל? האם זה מצביע על כשלונו?

"וַיָּשִׂמוּ אֶת כֵּלָיו בֵּית עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן" (שמואל א ל"א, י)

בית עשתרות - בית עבודה זרה...

כי בדברי הימים א פרק י' פסוק י אמר "וישימו את כליו בית אלהיהם, ואת גלגלתו תקעו בית דגון"...

ורצו להזכיר על שנכרת ראש דגון בסבת ארון א-להי ישראל

והנה עתה ראש מלכם הנכרת נמצא בבית דגון...

"וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים עֹבְרִים לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עֹבְרִים בָּאַחֲרֹנָה עִם אָכִישׁ" (שמואל א כ"ט, ב)

יש לשאול איך הסכים דוד ללכת עם אכיש להלחם עם ישראל? אלא שהתר [=פיתרון] זה הספק איננו ממה שיקשה, וזה כי דוד הוכרח למלאת מצות אכיש מצד היותו תחתיו ומפני מה שגילה לו שהוא תמיד פושט על ישראל להראות לו כי נבאש דוד את עמו. והנה היתה מחשבת דוד בלכתו להיות לשטן לפלשתים ולסכל עצתם על ישראל, כי זה ממה שיקל לו עשייתו אחר שהם בוטחים בו.