איננו מתכחשים לחטאו של דוד, אך גם איננו שוכחים את גדולתו לפני החטא ולאחריו, ואת יכולתו המופלאה להודות בחטא ולחזור בתשובה. מכאן אנו לומדים עקרון חשוב: אל לנו לצמצם את האדם למעשה העבירה, חמור ככל שיהיה.

"וַיֹּאמֶר לוֹ אַבְנֵר נְטֵה לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל שְׂמֹאלֶךָ וֶאֱחֹז לְךָ אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְקַח לְךָ אֶת חֲלִצָתוֹ וְלֹא אָבָה עֲשָׂהאֵל לָסוּר מֵאַחֲרָיו" (שמואל ב ב', כא)  

נטה לך - כי הרודף אחר מי ושב מאחריו הנה לקלון יחשב, ולזה אמר לו אבנר: אם מפני הכבוד לא תרצה לשוב מאחרי עשה זאת "נטה... על ימינך" וכו' להיות נראה שלא אחרי רדפת כי אם אחר נער אחר, ואחוז באמת אחד מן הנערים ולא תכנו נפש כי אם קח חליצתו, ויחשבו הכל כי אחריו רדפת והשגתו.

כשיואב קורא: "חזק ונתחזק" הוא מנסח פקודת קרב שיכולה להפוך למוטו של ספר שמואל.

איך ומדוע, דווקא לנוכח מגמת ההתעצמות של דוד, העז מלך עמון להשפיל את שליחי דוד, שהגיעו לנחמו על מות אביו? מה הניע אותו להתגרות בדוד, עד כדי הגעה לפריצת מלחמה?

ציבא אינו מכיר באדנותו של מפיבשת. דוד מנסה להעמידו על מקומו אך הצלחתו חלקית.

סיפור מפיבשת מסתיים בשתיקת דוד. וזו שתיקה שמפרה את ברית יהונתן לו נשבע דוד. שבועת ה' הופרה. מפיבשת נושל. הידידות הופרה. ועמה נפלה הממלכה כולה.

גזירת הכתוב היא שאין בית דין ממיתין אדם בהודאת פיו בלבד, מה פשר הדבר? וכיצד אם כן ניתן להבין את גזר דינו של הגר העמלקי?

"וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ" (שמואל ב ח', טו)

דברים רבה (וילנא) פרשת שופטים פרשה ה סימן ג