הילדים והוריהם ימותו בירושלים (א־יג)
בפתח נבואה זו קורא ה' לנביא ומצווה אותו "לֹא־תִקַּח לְךָ אִשָּׁה וְלֹא־יִהְיוּ לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה" (ב) והסיבה היא שהילדים והוריהם עומדים למות כחלק מחורבן ירושלים. על הנביא נאסר גם ללכת לנחם את האבלים על מות קרוביהם "כִּי־אָסַפְתִּי אֶת־שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה נְאֻם־ה' אֶת־הַחֶסֶד וְאֶת־הָרַחֲמִים" (ה). על אף שה' אומר "לֹא־אֶתֵּן לָכֶם חֲנִינָה" (יג),
נחמה - הגאולה מבבל תהיה יותר גדולה מגאולת מצרים (יד-טו)