פרקנו עוסק בסיפור התמודדותו של ירמיהו עם חנניה בן עזור, נביא השקר.

"נבואת" חנניה בן עזור (א-ד)

נבואה לגויים על שעבוד לבבל (א-ח)

ה' מצווה את הנביא לשים על צווארו "מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת", שהם מייצגים את השעבוד לבבל. ירמיהו צריך לשלוח למלכי האזור דרך שליחים שבאים לירושלים ולומר להם שה' שולח את מלך בבל על כל הארצות האלה, ועליהם להיכנע לבבל. העם שלא יכנע לבבל – יפרע "בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אֶפְקֹד עַל־הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם־ה' עַד־תֻּמִּי אֹתָם בְּיָדוֹ" (ח).

נבואה לעם ישראל על עליית בבל (ט-כב)

נבואת ירמיהו על חורבן המקדש (א-ו)

ה' מצווה את ירמיהו לעמוד בחצר בית ה' ולדבר בפני כל העם. הנביא קורא לעם לשוב בתשובה ולתקן את מעשיהם, כי אחרת " וְנָתַתִּי אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה כְּשִׁלֹה וְאֶת־הָעִיר הַזֹּאת אֶתֵּן לִקְלָלָה לְכֹל גּוֹיֵ הָאָרֶץ" (ו). נבואה זו נאמרת "בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה" (א)

משפט ירמיהו: תגובת השומעים, תגובת ירמיהו ופסק הדין (ז-טז)

האם לא ראוי היה שהנביא יצטרף אל עמו, שיהיה שותף לגורל הקשה של העם היוצא לארץ ניכר? מדוע נשאר ירמיהו בארץ? המדרש מציג בפנינו תשובה מעניינת. 

חיבור בשם 'דברי ירמיהו' שהתגלה במערות קומראן שופך אור נוסף על תיאור היציאה לגלות שמובא בפרקנו.

בתחילת הפרק מתואר כיצד צדקיהו המנסה לברוח נלכד, בניו מומתים לעיניו ואותו מעוורים ומגלים לבבל. סופו מה שגזר על עצמו - לא רצה למלוך ולא ידע להנהיג ולעמוד מול שריו, ואשר יגור מפני העם בא לו מידי הבבלים. בהמשך אנו רואים כי גדליה ממונה למושל ביהודה. נראה כי לא במקרה נבחר דווקא הוא והסיבה קשורה לנטייה הפרו-בבלית של משפחתו.

בשנת 588 לפני הספירה מגיע נבוכדנאצר מלך בבל לירושלים ועושה עליה מצור. לאחר כשנה וחצי מבקיעים הבבלים את החומות ונכנסים לתוך ירושלים. הם טובחים באנשי העיר, מגלים את הנותרים ושורפים את בית המקדש. בקריית השלטון בעיר דוד נמצאה שכבה גדולה של אפר, וכן ממצאים שונים המעידים על החורבן הגדול של ירושלים.

לצדקיהו הובטח כי "בשלום תמות" (ל"ד, ה) כיצד זה מסתדר עם התיאור הקשה המופיע בפסוקים שבפרקנו? על כך עונה המדרש.