הציר עליו נע ספר יחזקאל הוא מאלם לדיבור, מנתק לאהבה. תחילתו באוירה קשה של נתק ואלם, המשכו בעשיית מעשים סמליים מתוך געגוע, וסופו בנבואות גאולה לעם.

בפרקנו מתואר יחסו המורכב של ירמיהו לממלכת בבל. ירמיהו מבין כי יש זמן בו צריך להכנע לבבלים ויש זמן בו תיפול בבל והעם ישובו לארצם. 

בכל פינה בעולם מתנשאת ממלכה החושבת שהיא אלוהי העולם, הנביא מסתובב כנגדם ומכריז כי ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. בפרקנו נלמד כיצד מתאר ירמיהו את נפילתה של ממלכת אדום. 

ירמיהו נלחם מלחמה תיאולוגית בשחצנות של מלך מואב. הגאווה של מלך מואב הופכת אותו לאדון עולם וירמיהו טוען כנגדו כי ה' הוא המלך על כל הארץ. 

הנבואה היא אמנם על פלשתים, אך היא בעלת משמעות לירושלים. נסקור את האירועים ההיסטוריים, ונראה מי באמת כבש את הפלשתים ואת כל האזור - מצרים או בבל. ונראה כי ירמיהו רואה מעבר למה שרואה המלך יהויקים ושאר המנהיגים המדיניים. העם חוגגים את עליית מצרים וירמיהו קורא להם לא להשען עליהם, הוא מבין שההישענות על מצרים תביא בסופה לאובדן ירושלים. 

פרק מ"ג מתאר את נבואת הגלות האחרונה - גלות מצרים. רצח גדליה והירידה למצרים מסמלים את אובדן היישוב היהודי בארץ ישראל ועל כך אנו מתאבלים בצום גדליה. 

אברהם, יונה, יחזקאל, כולם מצטרפים במדרש לחבורה אחת שהמשותף לה - א-לוהים השהה את הדיבור אליהם. מה פשר הדבר?

נבואות תוכחה, קשות ככל שיהיו, יש בהן גם אופטימיות ותקווה - אולי עוד יחזור העם בתשובה. אך אצל יחזקאל המצב שונה - יחזקאל מנבא נבואת חורבן טוטאלי, ללא כל אפשרות הצלה ובלא תקווה ליושבי ירושלים. במצב כזה לא נשאר אלא לשתוק.

יחזקאל אוכל את המגילה המלאה בדברי חורבן, אך למרבה הפלא מוצא את הדברים מתוקים כדבש. סתירה זו כואבת ומהדהדת. הכיצד? איך הפכה הקינה הקשה למתוקה בפי הנביא?

צורת כתיבת האותיות ו' ו-ק' בספר התורה, בהקשר של חטא העגל, מבטאת את הצער על גודל החטא ואת העונש שיבוא בעקבותיו.