זקני ישראל באים אל הנביא כאיש אחד להרע. הם אנשים צבועים - באים כביכול לדרוש את ה' אבל הם אינם מעוניינים בכך באמת. הנביא מוכיחם על העבודה הזרה ועל הצביעות. מה למדו חז"ל מפרק זה?

כמענה לזקני ישראל שבאו אליו מנבא יחזקאל נבואת חורבן במהלכה הוא אומר כי גם אילו היו שלושה צדיקים בארץ – נח, דניאל ואיוב, עדיין הם היו מצילים רק את עצמם ולא מונעים את החורבן. מדוע נזכרו דווקא שלושתם? יתכן כי הם מסמלים צדיקים בפרווה שאין בכוחם להציל אחרים ויתכן שיש באזכורם דווקא מסר של נחמה.

מה הם כלי הגולה אותם מצטווה יחזקאל לקחת לנדודיו? על כך חולקים המדרש והתלמוד.

מה הטעם להציג יציאה לגלות לעם גולה? איזה רושם יכולים המיצגים של הנביא לעשות על אנשים שזוהי מציאות חייהם היומיומית? נראה שאכן יש ערך בהצגה הזאת וכי עיקר מטרתו של הנביא היא לנער את האנשים משגרת חייהם בגלות כך שבבוא העת יהיו מוכנים לגאולה.

תפקיד הנביא הוא לסתום את הפרצות, לבנות בתים חזקים ולעמוד בפרץ ביום הדין כדי להגן על עם ישראל. נביאי השקר אינם עושים זאת והתוצאה תהיה שבתיהם הרעועים ייהרסו לגמרי.

נביאות השקר מתלבשות בבגדים פשוטים ומתנהגות בפרישות כדי להתחזות לנביאי האמת הפרושים אך האמת היא שאינן פרושות. הן מנבאות דברי שקר שלא מתקיימים וכך גורמות לחילול ה'.

יחזקאל מתמודד עם האמונה של העם שלא יכולה להיות גלות. כדי לשכנע את העם שהגלות ממשמשת ובאה הוא נדרש להציג בפניהם הצגה שממחישה את המצב הקשה, את ההשפלה ואת חוסר האונים שיהיו לצדקיהו ולעם בעת הגלות.

יחזקאל מנבא על השבים מהגלות: "וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר" (יט). פירוש הדברים שלעם יהיה רצון אחד משותף, ובמקום לב האבן הקשה שמסמל את היצר הרע, ישים הקב"ה בקרבם את לב הבשר - לב רך שמוכן לקבל את מה שאומר זולתו, לב חי ופועם, לב שלא מקנא במה שיש לחברו. 

עמודים

x