האויבים בבבל, עם ישראל יוצא מבבל (א-יד)

שני הפרקים הקרובים כוללים אוסף נבואות פורענות על בבל. קשה לקבוע על גבולות הנבואות, ומאיזו תקופה כל אחת מהן.

מעבר לכך הנביא השתמש בתיאורי החורבן על בבל באותן מטבעות לשון של נבואות החורבן על ירושלים שבתחילת הספר, הנביא שילב תוך כדי תיאורי חורבן בבל דברי נחמה וגאולה לישראל.

הקריאה לחורבן בבל (א-י)

נבואה על עמון (א-ו)

הנביא מאשים את עמון על כך שהתישבו בשטח של שבט גד "מַדּוּעַ יָרַשׁ מַלְכָּם אֶת־גָּד וְעַמּוֹ בְּעָרָיו יָשָׁב" (א) ועל כן מנבא עליהם נבואת חורבן "הֵילִילִי חֶשְׁבּוֹן כִּי שֻׁדְּדָה־עַי צְעַקְנָה בְּנוֹת רַבָּה חֲגֹרְנָה שַׂקִּים סְפֹדְנָה וְהִתְשׁוֹטַטְנָה בַּגְּדֵרוֹת כִּי מַלְכָּם בַּגּוֹלָה יֵלֵךְ כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו" (ג). כמו אצל מואב, גם אצל עמון לאחר הפורענות תבוא רווחה "וְאַחֲרֵי־כֵן אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת בְּנֵי־עַמּוֹן נְאֻם־ה'" (ו).

פרקנו עוסק בנבואה למואב. הנבואה ארוכה ומפותלת, וקשה לקבוע לה חלוקה מדוייקת.

מואב תיפול ביד אויב (א-יב)

נבואה על הפלשתים

הנבואה הקצרה שבפרקנו מופנית לפלשתים וזמנה הוא "בְּטֶרֶם יַכֶּה פַרְעֹה אֶת־עַזָּה". למרות אזכור האירוע הספציפי, קשה לדייק בזמן הנבואה.

מפרק זה ועד פרק נ"א, מקובצות נבואות ירמיהו על הגויים. כפי שעולה מכותרות הנבואות, בפרק זה מובאות שתי נבואות על מצרים מזמנים שונים, ומבשרות עניין אחד והוא מפלת מצרים.

נבואה על מצרים בשנה הרביעית ליהויקים (א-יב)

קרב כרכמיש, הקרב המכריע בין אשור לבבל על השליטה באזור, נערך כארבע שנים. כפי שגם ידוע ממקומות אחרים במקרא ובמקורות חיצוניים, פרעה בא לסייע לאשור כנגד בבל (שהיו כל השנים יריבים מובהקים) ובדרכו לצפון, הוא הרג את יאשיהו, שניסה לעצור אותו מלהתקדם. הנבואה מתארת כיצד מצרים (ואשור) יכשלו בקרב ויפסידו.

בפרק כ"ג ירושלים מדומה לאישה זונה. דימוי זה נמצא גם בפרקים הקודמים בספר ואליו מצטרפות הנשים המוזכרות תמיד בהקשר שלילי. בפרק הבא, פרק כ"ד, יתואר מות אשת יחזקאל שיבשר שדימוי ירושלים לאישה לא יחזור בחלק השני של הספר.

חז"ל דורשים את משל הגפן בפרקנו על כנסת ישראל הנמשלת לאריה. אולם ניתן להבין אותו גם על מלכי יהודה, יהואחז ויהויקים. מה ההבדל ביניהם?

הנביא בפרקנו מזכיר את חטאת סדום. מה הוביל את סדום למקום הכל כך נמוך ושפל אליו הגיעה? נראה שאחד הגורמים המרכזיים היה ש"יד עני ואביון לא החזיקה" (מט).