בפרקנו שתי נבואות שהנושא המשותף להן הוא גורל ירושלים, ושימוש במעשים סמליים.

משל הסיר (א-יד)

נבואה זו נפתחת בתאריך "בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ". הכוונה לשנה התשיעית לצדקיהו, וזהו תאריך תחילת המצור, כפי שמופיע בספר מלכים: "וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל הוּא וְכָל-חֵילוֹ עַל-יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב" (מל"ב כ"ה, א).

פתיחה (א-ד)

בנבואה זו שוב משתמש הנביא במשל, המתאר אם אחת שהיו לה שתי בנות: אהלה הגדולה ואהליבה אחותה הקטנה. כבר בשלב הזה הנביא מבהיר שאהלה היא שומרון ואהליבה היא ירושלים, ומאשים אותן בזנות עם מצרים: "וַתִּזְנֶינָה בְמִצְרַיִם בִּנְעוּרֵיהֶן" (ג).

חטאי אהלה (ה-י)

הפרק עוסק בחטאי ירושלים ועונשיה, ומתואר משפטה של ירושלים.

חטאי העם (א-טז)

פרקנו עוסק בנושא אחד: החרב של מלך בבל.

החורבן והחרב על ירושלים (א-יב)

הפסקה הראשונה של הנבואה פותחת במשל "וְאָמַרְתָּ לְיַעַר הַנֶּגֶב שְׁמַע דְּבַר־ה' כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי מַצִּית־בְּךָ אֵשׁ וְאָכְלָה בְךָ כָל־עֵץ־לַח וְכָל־עֵץ יָבֵשׁ לֹא־תִכְבֶּה לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת וְנִצְרְבוּ־בָהּ כָּל־פָּנִים מִנֶּגֶב צָפוֹנָה" (ג). יחזקאל זועק על דבר ה' "וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי ה' הֵמָּה אֹמְרִים לִי הֲלֹא מְמַשֵּׁל מְשָׁלִים הוּא" (ה) – הוא מבקש מה' שישים בפיו נבואות מובנות יותר ולא משלים.

הפרק נפתח בתיאור זקני ישראל שישבו לפני יחזקאל (א) וה' נגלה ליחזקאל כדי "לדרוש" אותם על מעשיהם "הֲתִשְׁפֹּט אֹתָם הֲתִשְׁפּוֹט בֶּן־אָדָם אֶת־תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם הוֹדִיעֵם", כך יחזקאל סוקר את ההיסטוריה של עם ישראל בשני חלקים.

שלושה דורות לפני הכניסה לארץ (ה-כט)

בחלק הראשון יחזקאל סוקר שלושה דורות: ישראל במצרים (ה-ט), יוצאי מצרים (י-יז) ודור המדבר (יח-כו). הנביא מציג איך בכל פעם ה' נתן לעם חוקים, אך ישראל מרדו בה' ולא שמעו לו. בעקבות המרידה ה' חשב לכלות את ישראל, אך ברחמיו ולמען שמו הוא לא עשה זאת.

הפרק נפתח בקריאה לנביא לשאת "קִינָה אֶל־נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל". הפרק כולל שני משלים: משל הלביאה והכפירים ומשל הגפן. הנביא לא מפרש את המשלים האלגוריים בפירוש.

משל הלביאה והכפירים (א-ט)

פתיחה (א-ב)

פרקנו עוסק בתורת הגמול. בעקבות דברי העם "אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִקְהֶינָה" (ב), הנביא מסביר לעם שני עקרונות בתורת הגמול: "הנפש החוטאת היא תמות" ושניתן לשנות את גמול האדם גם במהלך חייו ולהפוך מרשע לצדיק וההיפך.

הנפש החוטאת היא תמות (ג-כ)

משל: שני הנשרים והגפן (א-י)

בפרק זה יחזקאל מציג את הבגידה של עם ישראל בה' בתיאורים קשים מאוד. מהסיבה הזאת סבר ר' אליעזר במשנה: "אין מפטירין ב'הודע את ירושלים' (מגילה ד', י).

התינוקת האסופית ובגידתה (א-לד)

משל הגפן (א-ח)

עמודים

x