הנבואה מתארת את מפלתה של אשור, ומבהירה שדינה של מצרים יהיה כדינה של אשור, והיא תיפול ביד בבל. זמנה של הנבואה הוא חודשיים לפני החורבן.

הארז (א-ט)

יום ה' על מצרים (א-יט)

בניגוד לנבואות האחרות, נבואה זו לא כוללת תאריך. הנביא מתאר כיצד יום ה' יבוא על מצרים "וּבָאָה חֶרֶב בְּמִצְרַיִם וְהָיְתָה חַלְחָלָה בְּכוּשׁ בִּנְפֹל חָלָל בְּמִצְרָיִם וְלָקְחוּ הֲמוֹנָהּ וְנֶהֶרְסוּ יְסֹדוֹתֶיהָ" (ד). כחלק מתיאור החורבן מתוארים גם שינויים קוסמיים: "וְנָתַתִּי יְאֹרִים חָרָבָה" (יב); "וּבִתְחַפְנְחֵס חָשַׂךְ הַיּוֹם בְּשִׁבְרִי־שָׁם אֶת־מֹטוֹת מִצְרַיִם" (יח). הנביא מזכיר בפסוקים יג-יט את ערי מצרים שיחרבו, ולבסוף מזכיר את המטרה העליונה: "וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'" (יט).

פרקים כ"ט-ל"ב כוללים קובץ נבואות על מצרים. בניגוד לשאר הנבואות על הגויים האחרות שבספר, הנבואות על מצרים כוללות תאריכים ברורים. כך נדמה שהנבואות מחזקות את הקריאה לא לאחד כוחות עם מצרים נגד בבל, מכיוון שמצרים תחרב. בפרקנו שתי נבואות על מצרים.

נבואה על חורבן מצרים (א-טז)

הימים ימי צדקיהו. בבל עולה על ירושלים וצרה עליה ולעם אין שבב של תקווה. או אז מחליט חיל מצרים לצאת לעזרת ישראל ובבל נסוגה והתחושה היא שהנה התרחש הנס וירושלים ניצלה. ברגעים אלה עומד יחזקאל ובפיו נבואה קשה ביותר - נחתם הדין על ירושלים וזרוע מצרים תשבר על ידי זרוע בבל.

גאותו של נגיד צור (א-י)

פרקנו ממשיך את הנבואות על צור, ולפנינו קינה על צור. קינה זו ייחודית מכיוון שהיא כוללת תיאור מפורט על גדולתה ועושרה של צור, בניגוד לרוב הקינות במקרא שלרוב מעבירות את המבע הרגשי על חורבן עיר. במהלך הפרק הנביא מדמה את צור ל"אנייה".

האנייה – צור (א-יא)

בשלושת הפרקים הקרובים (כ"ו-כ"ח) מופיעות נבואות על צור. צור שכנה בין עכו לצידון, והייתה עיר נמל. בספרי הנבואה האחרים צור לא תופסת מקום כל כך מרכזי. בתקופת נבואתו של יחזקאל, צור באה במצור בבלי ממושך בעקבות ניסיון התנגדותה לבבלים. בניגוד למצופה, המצור על צור לא הסתיים בחורבן או בגלות, וצור לא נחרבה. אמנם מלך צור נמנה מבין השבויים בבבל על פי תעודה בבלית, אך צור עצמה לא נכבשה על ידי הבבלים.

חטאה של צור ועונשה (א-ו)

שמונת הפרקים הקרובים (כ"ה-ל"ב) הם סדרת נבואות על הגויים. חטיבה זו חוצצת בין שני חלקי ספר יחזקאל: פרק כ"ד תיאר את מה שהיה עד חורבן המקדש, ומפרק ל"ג מתואר מה שיהיה לאחר החורבן (נחמה, גאולה וחזון המקדש העתידי). בפרקנו יש ארבע נבואות קצרות על ארבעה עמים: עמון, מואב, אדום ופלשתים.

נבואה על עמון (א-ז)

בפרקנו שתי נבואות שהנושא המשותף להן הוא גורל ירושלים, ושימוש במעשים סמליים.

משל הסיר (א-יד)

נבואה זו נפתחת בתאריך "בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ". הכוונה לשנה התשיעית לצדקיהו, וזהו תאריך תחילת המצור, כפי שמופיע בספר מלכים: "וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל הוּא וְכָל-חֵילוֹ עַל-יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב" (מל"ב כ"ה, א).

פתיחה (א-ד)

בנבואה זו שוב משתמש הנביא במשל, המתאר אם אחת שהיו לה שתי בנות: אהלה הגדולה ואהליבה אחותה הקטנה. כבר בשלב הזה הנביא מבהיר שאהלה היא שומרון ואהליבה היא ירושלים, ומאשים אותן בזנות עם מצרים: "וַתִּזְנֶינָה בְמִצְרַיִם בִּנְעוּרֵיהֶן" (ג).

חטאי אהלה (ה-י)